ר' שמואל חסיד, בנו ר' יהודה חסיד (בעל 'ספר חסידים'), ותלמידו של האחרון ר' אלעזר מוורמס, אישיה הבולטים של חסידות אשכנז בת המאות הי"ב י"ג, הציתו את הדמיון העממי כבר בסמוך לזמנם, והולידו במשך כמה דורות עשרות סיפורי שבח לפועלם, אם כמופת להתנהגות 'חסידית', ואם – בעיקר – כבעלי יכולת על-טבעית מופלגת: ידיעה פלאית של נסתרות ועתידות וכושר מעשי בתחום המאגיה. סיפורי שבח אלה החלו כנראה במסורת שבעל-פה בשפת הדיבור בת המקום והזמן (יידיש ימי-בייניימית), והתגבשו למחרוזת בת כשלושים סיפורים, שהועלתה אל הכתב לראשונה בתרגום לעברית, הלשון המקודשת, וממנה תורגמה חזרה ליידיש, לשון החול המובנת לקהל קוראים רחב. מחרוזת זו, בשלמותה או מקוטעת, שרדה והגיעה לידינו בכמה מקורות, בכתב-יד ובדפוס, וכולם מתפרסמים כאן לראשונה כלשונם ובשלמותם. לצד דיון בכל סיפור לעצמו – מבנהו, גילגוליו ומשמעותו – מוצגת כאן תמונה כוללת על היווצרות מחזור השבחים כסוגה של ספרות עממית, ונחשף עולמה הרוחני והתרבותי של יהדות אשכנז, כפי שהוא מצטייר מתוך פסיפס ססגוני זה של סיפורת פלאית מרתקת.

סיפור בלתי ידוע המתאר אירוע של גירוש רוח - 'דיבוק' - שהתרחש בניקלסבורג (מורביה שבמרכז אירופה, היום מיקולוב שבצ'כיה) בשנת 1696 ניצב במרכז הספר. האירוע תועד בדוח עברי שהתפרסם במועד סמוך לו, אך הדוח ביידיש קדומה שנדפס זמן קצר אחריו יוצא נגד קיצורו ו'שקריו', ופורש יריעה רחבה פי כמה ושונה ברבים מפרטיה על מה שהתרחש באותו אירוע מאגי רב משתתפים. הספר צא טמא דן במעשה לעומקו לאורן של הנורמות האופייניות לסוגת 'סיפורי רוח' מאז ראשיתה במאה השש עשרה, עוקב אחר גלגוליו והשפעתו במהלך השנים והדורות הבאים, ומגלה כי שימש דגם-אב לסיפורי דיבוק שנוצרו במאה השמונה עשרה במרחב של יהדות אשכנז. המחברת מזהה את האישים המעורבים באירוע, ועומדת על קרבה משפחתית, חברתית ואידאית של כמה וכמה מהם לשבתאים ולשבתאות. לצד סיפור הרוח נידונה כאן הסוגה הבלתי ידועה והבלתי נחקרת של 'מדריך לגירוש רוח' , ומתפרסם במלואו המדריך בכתב-יד ששימש את מגרש הרוח באירוע המרשים בניקלסבורג. הספר מאיר זווית מרתקת ופחות מוכרת של יהדות אשכנז במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, ומציג את משקלה הנכבד של המאגיה בעולמה התרבותי המגוון.

הספר בוחן סיפורים מן המסורת היהודית, המתארים את ייסודה של מנהיגות בכמה מהקהילות החשובות בתולדות ישראל. עמודי התווך בו הן שתי אגדות חז " ל ידועות אגדת ייסוד יבנה, שגיבורה הוא רבן יוחנן בן זכאי , ואגדת ייסודה של הנשיאות הארץ - ישראלית, שגיבורה הוא הלל הזקן. המחקר עוקב מקרוב אחר גלגולי נוסח של אגדות אלה, דן במציאות ההיסטורית העולה מהם, ומצביע על שני סוגי מנהיגות שהם מייצגים, הבאים לביטוי גם בסיפורת היהודית של קהילות ישראל בימי הביניים: ספרד, אשכנז, מצרים, ובעיקר קיירואן שבצפון אפריקה. השוואות לסיפורת נוצרית מקבילה, ואף לסיפורת עממית בת העת החדשה, חושפות בסיפורת היהודית שתי תבניות של ייסוד מנהיגות, המשקפות שני סוגים של מנהיגות על פי תפיסתן העצמית של הקהילות המספרות-מנהיגות של קודש ומנהיגות של חול. ניתוחם המעמיק של הסיפורים מגלה הן המשכיות והן תמורה בסיפורת היהודית לדורותיה ולתפוצותיה, ועומד על משמעויות תרבותיות והיסטוריות הטמונות בעיצובם השונה של סיפורים אלה .

הספר נע סביב שני צירים: הציר האחד הוא מעקב אחר הסיפורת העממית (אגדות הייסוד) של קהילות ספרד ואשכנז בימי-הביניים כראי מאלף להבדלים התרבותיים שבין שתי הקהילות; הציר האחר הוא מעקב אחר התפתחותו של הסיפור האשכנזי ביידיש במאה השש עשרה, מן השלב הגרעיני ועד לעיצובו המורחב והמפותח.

המוטיב העממי הידוע של נישואין בין יצור אנושי ליצור דימוני, במיוחד בין גבר בשר ודם לאישה-שדה, היה שכיח למדי בספרות ישראל בימי הביניים, הן בעברית הן ביידיש, וגם בפולקלור היהודי של הדורות האחרונים לא נפקד מקומו במזרח ובמערב כאחד. מן המאות הי"ג-הי"ח הגיעו לידנו כעשרה סיפורים שמוטיב זה עומד במרכזם, אך אין ספק, כי הללו אינם אלא מדגם מקרי מתוך מכלול עשיר יותר שלא שרד. מכל אלה הנפוץ והמוכר ביותר הוא ללא ספק "מעשה ירושלמי", הסיפור הידוע על יהודי שבעקבות הפרת שבועתו לאביו מתגלגל לארץ השדים, שם הוא נאלץ לשאת לאישה שדה, הממיתה אותו בסופו של דבר בנשיקתה. בנוסחתו הנובליסטית המפותחת הועתק סיפור זה שוב ושוב בכתבי-יד, חזר ונדפס פעמים רבות, ואף זכה לתרגומים-עיבודים רבים למדי, הן ללשונות יהודיות הן ללשונות זרות. אין תימה אפוא, שבמשך תקופה ארוכה היה זה הסיפור היחיד מסוגו שזכה לתשומת לבם של חוקרי הפולקלור היהודי, שדנו בו בעיקר בשנות השלושים והארבעים של המאה הכ'. ואולם, במחקרים אלה נדון "מעשה ירושלמי" כסיפור יוצא דופן, ולא נעשה בהם ניסיון של ממש לראותו על רקע מסורת סיפורית רחבה יותר. מטרתו לדון בסיפורת היהודית שעניינה נישואי אדם ושדה, לא מתוך התמקדות בטקסט בודד, כי אם תוך ניסיון לראות את הסיפורת הזאת על רקע רחב יותר של מסורת סיפורית רבגונית ורבת גלגולים. החיבור מתרכז בתיאורם, ניתוחם ופרסומם המלא של חמישה טקסטים מסוג זה, שנבחרו מתוך מכלול הסיפורים שהגיעו לידנו, בין השאר מתוך מגמה להדגיש את התפקיד החשוב שמילאה לשון יידיש בהתפתחותה של סיפורת זו, תפקיד שלא זכה עד כה מקום הראוי בחקר הסיפורת על נישואי אדם ושדה. שלושה מחמשת הסיפורים הם ביידיש, אחד הוא דו-לשוני (עברית ויידיש) ואחד הוא עברי. הם משתרעים על תקופה של כארבע מאות שנה: החל בכתב-יד מראשית המאה הט"ז וכלה בסיפור שנרשם מתוך מסורת שבעל-פה בשלהי המאה הי"ט. השער הראשון של החיבור שלפנינו יוחד כולו לניתוח מפורט של הסיפור הקדום ביותר על נישואי אדם ושדה שהגיע לידנו ביידיש, סיפור שמקורות יניקתו מגוונים ודרכי הרכבתו מאלפות. השוואתו המדוקדקת של סיפור זה ל"מעשה ירושלמי" מעלה, שיש שורה ארוכה של הבדלים ביניהם, הן במוטיבים בודדים הן בתבניות כלליות, הבדלים המעידים, כי "מעשה מוורמס" אינו נוסח נוסף של "מעשה ירושלמי", כפי שסובר דן, אלא תבנית סיפורית חילופית, בעלת מבנה ומגמה משלה. מעקב אחרי גלגוליה של תבנית זו בספרות של המאות הי"ז והי"ח חושף את עקבותיה הברורים, הן באוספי הסיפורים ביידיש (ס' מעשה נסים) הן בספרות המוסר המובהקת (ס'קב הישר|) והן בהגיוגרפיה הלוריאנית המאוחרת (ס' תולדות האר"י), אלא שהיא לובשת צורה ופושטת צורה בהתאם להקשר ולמגמה שלמענה גויסה. למעקב זה יוחד שערו השני של החיבור. השער הזה מסתיים בהתבוננות בגלגולה של התבנית האמורה בפולקלור החי של מזרח אירופה בדורות האחרונים כפי שהוא משתקף בסיפור שעדיין היה נפוץ במזרח גאליציה בשלהי המאה הי"ט). המחקר שלפנינו מגלה לא רק את חוליותיה המגוונות ורבות-הפנים של מסורת סיפורית אחת, אלא אף חושף את חיוניותה הרבה של סיפורת זו ואת כושר הסתגלותה לצרכים משתנים במשך ארבע מאות שנה של מסירה בכתב ובעל-פה. מבחינה זו מצטרפת הסיפורת היהודית על נישואי אדם ושדה לזו העוסקת בגירוש דיבוקים, שגם בה נחשפו עושר ויכולת התגוונות ניכרים.

הרשימה הביבליוגרפית בספר זה מהווה ניסיון ראשון מסוגו לרשום בצורה מדויקת, מפורטת ומלאה ככל האפשר את מיכלול הסיפורת ביידיש שהגיעה לידינו בכתב-יד ובדפוס מ-1504 עד 1814. רישום זה נעשה בעקבות ביקור בספריות בירושלים, אירופה וארה"ב לצד התכתבות ענפה עם אספנים פרטיים.