ספר זה על מיכה-יוסף ברדיצ'בסקי (בן-גריון) נתכוונה לכרוך שתי מטרות בנושא אחד: (א) לגולל את תולדות חייו של סופר עברי גדול זה, שיד הזמן ונסיבות חייו כבדו עליו להפריע לא מעט את מהלך יצירתו, ועם זה גם להפרותה; (ב) לגולל את תולדות יצירתו ואת צביונו כסופר – כמספר-משורר, כמבקר הוגה דעות, כחוקר, כבעל אגדה. אל שתי המטרות הללו – אל הביוגרפיה האישית ואל המסה הביקורתית – נלוותה כאן עוד כוונה מקבילה, והיא לציין את מקומו ואת תפקידו של ברדיצ'בסקי בספרות העברית בפרק המפנה המכריע שלה על סף המאה העשרים ובתחילתה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

"אין מדע קשה כמדע זה שלתוכו אנו נכנסים בהרצאותינו אלו. כדאי לעמוד על מהותו של קושי זה. יותר משהוא נובע מתוך הסיבוך של הענין הנידון בו, הוא נובע מתוך יחסנו אליו. כל המדעים יש בהם אולי אותן האפשרויות, בערך, של עיון רחב וניתוח דק. יחידה היא תורת-ההגיון במדת הקושי שיש ללומדיה להשאר בטוחים שכדאי להשתמש בהשקפותיה. רוב המדעים האחרים, ובכלל זה גם מדעי הפילוסופיה, מעוררים אותנו בכל רגע לחוש דברים חדשים, להסתכל בהם, להתעניין בהם כדרך בני-אדם. הבא ללמוד מוטל עליו לבתר בעלי חיים, לנתח צמחים, לטפל במכשירים מחוכמים ונפלאים המצריכים זהירות וזריזות-ידים; להכיר לדעת את דברי ימי העמים, את התהוות העולמות, כל מיני השערות מופלאות וחדשות על מהות החלל; לחקור את משלוח ידם ואת מצבם החמרי של המעמדות השונים בקרב האנושות בימינו. והדברים החדשים האלה, גרויים אלה שבתחושה או שבצרכים מעשיים, הם הם המושכים אותנו בלי שנרגיש בדבר, ומהם יונק חשקנו לנתח ולצרף צירוף שלם, ככל מה שדורש השכל העיוני, את הדברים החדשים הפוגעים בנו בלי הרף". (מתוך ההרצאה הראשונה: הבעיה של תורת-ההגיון )