'הנוצרים החדשים' שהגיעו לברזיל ב-1500, זמן לא רב לאחר גילוי אמריקה, והקימו שם את אחת המושבות המשגשגות ביותר של הכתר הפורטוגלי, לא היו אלא יהודים שהמירו את דתם בכפייה והמשיכו לדבוק בה בסתר. הספר מתאר את קורות חייהם. הוא מבוסס על תעודות ומסמכים היסטוריים, ובהם כתב יד יחיד בסוגו המובא בשלמותו בנספח: 'פנקס קהילות ברזיל'. הפנקס מתאר ומתעד את קהילות 'צור ישראל' ו'מגן אברהם' ברסיפה בשנים 1648–1654 על חייהן הדתיים, התרבותיים והכלכליים ומספר על התהפוכות שעברו יהודי ברזיל בעקבות האירועים הפוליטיים הסוערים באזור ומלחמות ברזיל הולנד.

פרופ' מיכאל אבן-ארי, היה מדען ואיש ציבור, מעלה בזיכרונותיו סיפור חיים מרתק שראשיתו בצרפת ובגרמניה ההיטלראית והמשכו בארץ ישראל המנדטורית כמומחה לצמחיית מדבר. המחבר העמיד במרכז מחקרו את שאלת השרדותם של צמחי מדבר ועד מהרה תרם לפיתוחם של ישובים חקלאיים בארץ ישראל. בזיכרונותיו מעלה המחבר בין השאר גם פרשה מופלאה של ביקור משלחת מן האוניברסיטה העברית בירושלים בכורדיסטן העירקית וביקור בפטרה וביישובי הנגב הנבטיים. מנוף לעבודתו היו הממצאים של החקלאות הקדומה ומערכות ההשקאה שנתגלו במרחב. במוקד עשייתו עמדו החוות בשבטה, בעבדת ובוואדי משש שידעו חקלאות משגשגת בימי קדם. המחבר שב וחידש את החקלאות באזור שחון זה, שבו כמות המשקעים זעומה. במקום גדלים כיום עצי פרי, גידולי שדה וגידולי מרעה והם משמשים דוגמה לאזורים מדבריים בעולם. במרכז עשייתו הציבורית עמדה פעילותו למען האוניברסיטה העברית בירושלים, הן כשליח המוסד הן כסגן נשיא האוניברסיטה. גולת הכותרת של פעילותו הייתה בניינו של הקמפוס בגבעת רם, לאחר הניתוק מהר הצופים. המחבר לקח חלק במאבקי היישוב כחבר בהגנה ושירת בצבא הבריטי ובבריגדה היהודית. הספר נכתב על ידי איש בגיל גבורות, שסיפור חייו המרתק הוא תעודה היסטורית וחברתית לעולם שהיה וכלקח לדורות הבאים.

יום טוב ליפמן צונץ (1886-1794) חי בגרמניה בעת שיהודיה החלו להתערב בחברה הסובבת. הבעיות הנובעות ממפגש זה בין היהדות ותרבות אירופה והמאמץ להיות אזרח של שתי התרבויות שהעסיקו את צונץ במשך כל ימיו הארוכים. תרומתו לחכמת ישראל כנושא למחקר אובייקטיבי, ברוח הרציונליזם האירופי, הניחה את היסוד למדעי היהדות בימינו. תחומי התעניינותו מגוונים מאוד ומפתיעים בהיקפם. הספר כולל מבוא רחב מאת נחום גלאצר – החוקר המובהק של צונץ. מבוא זה, שהוא גם מונוגרפיה לעצמה, מתאר בפירוט את פועלו הספרותי של צונץ על רקע התלבטויות ומצוקות דורו. איגרותיו של צונץ, שהן תעודה אנושית בעלת ערך ספרותי, כתובות בחן רב ומאפשרות לנו להכיר מקרוב את החברה היהודית בגרמניה, את אורח חייה ואת התלבטויותיה. הבעיות המועלות בספר הן אקטואליות גם לדורנו.