ההסבר הרווח לכללים לקבילותן של ראיות במשפט הוא שהם נועדו להגן על קובעי העובדות מפני שגיאות או הטיות בשיפוט. הסבר נוסף הוא כי כללים אלה הם ביטוי לעקרון הראיה הטובה ביותר שנועד להביא להשתתת ההכרעה העובדתית על הראיות הטובות ביותר. על פי הסבר זה, כללי הפסילה של ראיות תכליתם למנוע הצגה של ראיות טובות פחות, ובכך הם סוללים דרך להארת המחלוקת העובדתית בראיות חזקות יותר. הספר הלוגיקה של קבילוּת ראיות עוסק בכללים לקבילותן של ראיות במשפט. המחבר מציג הסבר נוסף לייעודם של כללים אלה. לדבריו, חלק מההיגיון שלהם קשור להגנה על היושרה השיפוטית. יעדו העיקרי של ההליך השיפוטי אינו מכוון לחשיפת האמת בעולם שמחוץ למשפט, אלא הוקרה לקיומה. הוקרה זו מבוטאת, בין היתר, בהגנה על המשפט מפני שיבוש מכוון של האמצעים להכרת האמת, ובתביעה ליושר שיפוטי כנורמה מוסרית שהשופטים מחויבים בה וכנורמה הכרתית המגדירה את הפשר של 'חשיפת האמת' בהליך השיפוטי. לכללים של קבלת ראיות ופסילתן נודעת אפוא חשיבות עצומה בהבניית יעדו של ההליך השיפוטי. הספר מציג את כללי הפסילה ואת חריגיהם באור זה, דן בהם ומנתח אותם בפירוט רב. המשפטן האקדמאי ימצא בו פרספקטיבה תאורטית חדשה, והמשפטן המעשי ירכוש באמצעותו כלי רב עוצמה המאפשר שימוש נכון יותר בכללים והבנה טובה יותר של ההליכים וההחלטות השיפוטיות.