שמונה איגרות שכתב הרב צבי יהודה קוק לעלמה הלנה בר (לימים ברט) בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בכתב יד קשה לפענוח ולתרגום. הן מופיעות כאן לראשונה כשהן מתורגמות לעברית. באיגרות אלו מסביר הרב צבי יהודה את תפקידו של עם ישראל בתוך משפחת העמים, מנתח את מהלך ההיסטוריה העולמית, כיצד הופעת הנצרות גרמה ל”טעות ההיסתורית”, כלשונו, ממנה הולכת האנושות ומשתחררת באמצעות הזרמים הפילוסופיים והתאולוגיים השונים, מה מקומה של התנועה הציונית בתוך מהלך כלל־עולמי זה, וכיצד כל אלה יתגשמו על ידי תורת ישראל ומצוותיה. את האיגרות יש להבין על רקע השיבה של עם ישראל אל ארץ ישראל, המאבקים בתוך התנועה הציונית ומחוצה לה, בפרט אלו שהיו בין תנועת אגודת ישראל לתנועת המזרחי ולתנועת דגל ירושלים, וכמובן על רקע מלחמת העולם שהתחוללה באותן השנים. בספר זה נחשף הקורא לעולמו הפנימי של הרב צבי יהודה, לשליטתו בתורת ישראל על רבדיה הגלויים והנסתרים ולבקיאותו בפילוסופיה הכללית: הדברים מהווים מבוא לעיון בהגותו של מנהיג חשוב שהוביל את הציונות הדתית במאה העשרים.