לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1920, כתב הסופר העברי יוסף חיים ברנר על העוולה שעשו פועלי חוות ירקות ב"אופיצר אנגלי", שנמלט משבי התורכים ובמנוסתו נקלע לביתם, והם הסגירוהו לתורכים מחשש לחייהם. ב-1921, השנה שנרצח בה ברנר בפאתי תל אביב, פרסם הטייס האנגלי אלפרד ג'ון אוונס את קורותיו בספרו "מועדון הבריחה". הוא כתב על ארבע שנותיו במלחמה ונפילותיו בשבי באירופה ובארץ ישראל, ובריחותיו החוזרות ונשנות. הטייס הבין את חרדתם של אנשי חוות הירקות שהסגירוהו, ודימה אותם לחסרי ישע שהיו במצוקה, ואילו ברנר, הסופר העברי, סבר שהם לא עמדו במבחן ערכי ומוסרי, ועשו מעשה של עוולה. ד"ר דב גביש, גאוגרף וחוקר ההיסטוריה האווירית של ארץ ישראל, וד"ר חיה גביש, היסטוריונית וחוקרת ספרות עממית, ארגו את החוליות המקשרות בין סיפורי המלחמה הקצרים של ברנר "עוולה" (בחוות גן שמואל), "המוצא" (בחדרה), ו"התמורה והגאולה" (בחוות מרחביה), וסיפורו של הטייס האנגלי, לכדי פרק ערכי בתולדות היישוב במלחמת העולם הראשונה בארץ.