הספר בודק את כל תיבות המקרא שצורתן בהפסק שונה מצורתן בהקשר ואת הכללים הקובעים את הצורות האלה. הדבר תלוי בטעמי המקרא שבהם התיבות מוטעמות. החידוש החשוב בספר הוא ההוכחה שכללים אלו תלויים במידה מכרעת בתבנית הדקדוקית של התיבה. יש תבניות שנטייתן לצורות הפסק חזקה, וצורת ההפסק באה בהן גם כשהתיבה מוטעמת טעמים מפסיקים חלשים, ואפילו טעמים מחברים; ולעומתן יש תבניות שנטייתן לצורות הפסק חלשה, והן באות בצורת הפסק רק כשהתיבה מוטעמת טעמים מפסיקים חזקים ביותר.