"הספר לקראת אוטוביוגרפיה מינורית פורשׂ מסות העוסקות בנושאים כגון טיבה של הישות הטקסטואלית, הלשון ותשתיתה הגופנית, חסר, אובדן, מלנכוליה, אתיקה של כתיבה וקריאה ויחסי הגומלין שהיא מקיימת עם אתיקה של יחס לזולת, לאחר, לחברה. מיכל בן־נפתלי דנה בנושאים האלה דרך ניתוח, פרשנות, קריאה צמודה – תמיד ערנית לדקויות, תמיד מפוכחת באשר לזרמי העומק הלא־מודעים שלה – ביוצרים וביוצרות, בהוגים ובהוגות המופיעים כאן, בהם ז’אק דרידה וז’וליה קריסטבה, רולאן בארת ווירג’יניה וולף, מרסל פרוסט וסמואל בקט, חנה ארנדט ומוריס בלאנשו, לאה גולדברג ויהודית הנדל. בן־נפתלי אינה מעוניינת בהעמדת לשון מושגית חיצונית שתסדיר מגוון של תופעות ספרותיות והגותיות. היא מבקשת, בעקבות קריאתה ברולאן בארת, לזקק מהחומרים שלה את השפה שבה היא משתמשת לדון בהם. לשון אחר, היא דוחה את ההבחנה בין שפה למטא־שפה, בין תיאוריה ובין ספרות, או לפחות חפצה בטשטוש ביניהן. זו פרקטיקה שצריך ללמוד, שיש לתרגל, וקובץ המסות הזה הוא סדנת אמן בתרגול הפרקטיקה, או בסיגול הרגישות – היכולת לקרוא טקסט באמצעיו שלו מתוך סמיכות לטקסטים אחרים, היכולת של הטקסט הספרותי לשמש מורה דרך בקריאת טקסט תיאורטי ולהפך." - שמעון אדף