ספר זה דן במאפייניו של הרעיון המשיחי על גלגוליו ההיסטוריים וביטוייו בהגותם ובעולמם של הוגים רחוקים זה מזה כיצחק אברבנאל, שלמה מולכו, המהר"ל מפראג, מנשה בן ישראל, אברהם יצחק הכהן קוק ויששכר שלמה טייכטהאל. כולם היו שותפים לחיפוש אחר משמעותה הדתית של הגלות, שנחוותה בגילוייה המשבריים והטרגיים מראשיתה של העת החדשה בתולדות ישראל בגירוש ספרד ועד דור השואה, ולמתן פשר לציפייה לגאולה, שמוראות ההיסטוריה הפכו אותה לשאלה חיונית ודחופה בכל דור מחדש. ההוגים שהשקפותיהם על גלות וגאולה ועל המעברים ביניהן נידונות באסופה שלפנינו הם בני דורות שונים זה מזה, אבל כולם היו שותפים לשאלות הנוקבות שהעלו החיים בגלות וההתמודדות עם פרצי אנטישמיות ורדיפות, עם המרה, עם עלילות דם וגירושים, עם אינקוויזיציה ופרעות, עם שרפת ספרי קודש והעלאה על המוקד של כופרים ומאמינים. הסבל וחוסר האונים שהיו לעתים מזומנות מנת חלקם התפרשו בזיקה לרעיון המשיחי ולמחשבה המיסטית; אלה הבטיחו זווית ראייה על-היסטורית, שלפיה משמעות הסבל של עם ישראל היא שהסבל משמש דרך ודאית לגאולה. לפנינו תיאור היסטורי-פילוסופי של גלגוליו השונים של הרעיון המשיחי במיסטיקה ובהגות היהודית. ההקשרים השונים שבהם נבחנת המשיחיות מבהירים, עם הופעתם זה לצד זה, את מעמדה המרכזי של המשיחיות בתרבות היהודית המודרנית. בספר הקדמה מאת: רחל אליאור

Offered here for the first time in English translation, Hasidism as Mysticism is a classic in its field. Using the tools of phenomenology, Rivka Schatz Uffenheimer places Hasidism squarely in the context of religious studies. Hasidism's theoretical texts have been largely ignored by historians of the movement, but Shatz Uffenheimer analyzes these materials fully, disclosing the mystical, quietistic tendencies that existed alongside Hasidism's more activist popular elements. The author carefully reviewed this translation of her work: it includes a revised introduction with new material, two new chapters, and an appendix containing a translation, history and literary analysis of one of the few extant texts attributed to the Ba'al Shem Tov.

"זה זמן רב מורגש הצורך בהוצאה ביקורתית של כתבי החסידות או של אי־אלו מספרי היסוד שלה. החסידות של המאה השמונה־עשרה היא פרק בתולדות הרוח של עם ישראל ש״חכמת ישראל״ לא היטיבה עמו, ואף־על־פי־כן הרבו חכמי ישראל מראשית המאה הזאת לתהות על מהותה, לדבר בשבחה או לגנותה. הוויכוחים התנהלו על בסיס עקרוני שהציג, בצדק, את השאלה: מה טובה צמחה ליהדות מתנועה זו, מה היו מאווייה החברתיים, ומה היה מקומה בין זרמי מחשבה אחרים בגי זמנה, כמו ״המתנגדות״ , ההשכלה והציונות. אולם לא המחקר ההיסטורי, שהיה להוט בעיקר אחר ״התיעוד״ של כל הנוגע לחסידות, ולא המחקר הפנומנולוגי שטרח להתמודד על הערכיות הפנימית של החסידות, לא נתנו לקורא את השהות הפנימית לשמוע את דברי החסידים עצמם. האמירה מגבוה וממרחק ובהכללה, מאפיינת את חקר החסידות על כל זרמיה. דרך זאת גם יתרונות בצדה, שכן היא נותנת פרספקטיבה כלפי הנושא הנידון, אבל אנו מצווים היום על אתנחתא, העמקה ודיוק כדי להבין את המערכת הסבוכה של עולם רוחני זה. צריד לתת למקורות עצמם לדבר, הן כדי להיות נאמנים לגופי התורות בנות זמנן והן כדי למנוע אוריינטציה מסולפת סביב החסידות, המותחת את היריעה של משמעותה אל ימינו בלא ביקורת מספקת. שתי סיבות אלו מצדיקות, לדעתי, את העבודה שהושקעה במהדורה הביקורתית של הספר ״מגיד דבריו ליעקב״ ובפירוש שהבאתי בצד הטקסט כדי לעזור למעיין להתגבר על הקשיים הטכניים הרבים העומדים בדרכו בהבנת הכתובים. בחירתו של ספר זה אינה מקרית: ראיתי בו אחד הספרים המרכזיים במחשבה החסידית ואף מהקשים שבהם, מה עוד שהוא מספרי החסידות הראשונים שנדפסו. התורות המובאות בו מייצגות את הלך הרוח של האסכולה העיונית העיקרית בחסידות של המאה השמונה־עשרה, שהמגיד ממזריטש היה המורה שלה. בשביל שנבין היכן נתמקדו הבעיות העיוניות־ חברתיות בין דור ראשון—של הבעש״ט וחבריו—לבין דור שני—של המגיד ממזריטש ובית מדרשו—יש צורך במונוגראפיה בפני עצמה; לא זהו התפקיד שהוטל על ספר זה: כאן פירשתי דברים לגופם בלא התייחסות לדינאמיקה של קיומם. גם אל המקורות שעליהם מסתמך המגיד ממזריטש התייחסתי כאל ״מראי־מקום״ בלבד, אף־כי בפירושי הצבעתי על התפנית החסידית שחלה בשימוש במקורות אלו, ובעיקר אמור הדבר לגבי מקורות הקבלה. יצאתי מתוך הנחה שמושגי יסוד המקובלים בחקר תולדות הדתות ידועים למעיין בספר זה, ונזקקתי להם בפירושי כדי שתימצא מערכת קואורדינאטות מושגית שבתוכה מתייצבות בעיות עיקריות בהיערכות זו או אחרת. גם אנאליזה של טקסט אינה אפשרית בלא מערכת כזאת: הבעיות יוצאות מתוכה וחוזרות אליה, וכל הקביעות המשניות שבפירוש מוארות מתוכה..." - מתוך פתח הדבר בספר. כדי לקרוא את ההמשך נא לחצו על "עמודים מהספר" לצד תמונת הספר.