Rachel Elior demonstrates convincingly how the Jewish mystical tradition crystallized in its early stages. She attributes its origins to priests prevented by circumstance from serving in the Temple: replacing the earthly Temple liturgically and ritually with a heavenly Merkavah and heavenly sanctuaries known as Heikhalot, they created a mystical world in which ministering angels replaced Temple priests, thereby giving Judaism a new spiritual focus. Professor Elior was awarded the 2006 Gershom Scholem Prize for the Study of Kabbalah and Jewish Mysticism by the Israel Academy of Sciences and Humanities.

בספר זה יוצאים לאור לראשונה, מתוך כתבי יד רבים מן הגניזה הקהירית, פיוטיו של אחד הפייטנים החשובים: ר' פינחס הכהן בירבי יעקב, שפעל בארץ ישראל (באזור טבריה) בסביבות אמצע המאה השמינית. ר' פינחס חותם את התקופה הקלסית של הפיוט הארץ ישראלי הקדום. יצירתו משמרת את מגוון הסוגים הגדול המאפיין את הפיוט הקלסי, ועם זאת אפשר לראות בה כיוונים ראשונים של תהליכים חדשים אשר יאפיינו את תקופת הפייטנות המזרחית המאוחרת. פיוטי ר' פינחס מעידים על משורר גדול, בעל אורך נשימה קומפוזיציוני מרשים. בכמה מהם הוא הגיע לשיאים מיוחדים, בעיקר בפיתוחים דרמתיים מעוצמים. הפיוטים הבאים בספר מלווים בשינויי נוסחאות ובביאור מפורט. למהדורת השירים נוסף מבוא מקיף, הדן בפייטן עצמו וביצירתו. מתבררות בו שאלות ייחוסו וייעודו של כל פיוט, תבניות הפיוטים, מהלכיהם הספרותיים ולשונם, וכן תוכניהם, מקורותיהם הספרותיים ומנהגים קדומים הנלמדים מתוכם. תוך כדי דיון עולות מילים עבריות שלא נרשמו עד כה, נחשפים מדרשים שנשכחו ברבות השנים ומתגלות מסורות הלכה ארץ ישראליות אותנטיות. לציון מיוחד ראויים פרטים על חשבון הלוח העברי ומנהגי תענית קדומים העולים מן הפיוטים. אך מעבר לכל אלה, כינוס פיוטי ר' פינחס הכהן משיב אל חיק הספרות העברית את אחד המשוררים הגדולים שעמדו לעם ישראל, ואפשר מעתה לשוב וליהנות מיצירתו העשירה. ההדירה והוסיפה מבואות וביאורים שולמית אליצור.

דון וידאל בנבנשת, אחד מאחרוני המשוררים העבריים שפעלו בספרד הנוצרית, פרסם את 'מליצת עפר ודינה' בסוף המאה הארבע עשרה או בראשית המאה החמש עשרה בסרגוסה שבארגון. היצירה כתובה בפרוזה מחורזת שמשולבים בה שירים שקולים ומורכבת משני חלקים: סיפור מעשה הומוריסטי ומפולפל ופירוש המעניק לו משמעויות אלגוריות מוסריות. סיפור המעשה עוסק בזקן עשיר ומכוער הנושא לאישה נערה צעירה ומת עקב נטילת כמות מופרשת של סם מעורר תאווה לאחר שלא הצליח לממש את הנישואים. חשיבותה של 'מליצת עפר ודינה' באיכויותיה הספרותיות המרשימות ובהיותה חוליה היסטורית חשובה בהתפתחות הסיפורת העברית בימי הביניים. נוסף על כך מעורר הקישור בין סיפור העגבים לפירוש האלגורי שורה של שאלות תאורטיות מרתקות הנוגעות למעמדה של האלגוריה הסיפורית. הספר כולל עיון בהיבטים היסטוריים, ספרותיים ותאורטיים של 'מליצת עפר ודינה' ומהדורה ביקורתית בלוויית חילופי גרסאות, ביאורים ומקורות. בנספח מובאת מהדורה ביקורתית של ה'הלצה', חיבור הומוריסטי על אחד מחבריו של דון וידאל בנבנשת שעל אף היותו ידוע כמאהב רב מעללים תש כוחו למרבה הבושה דווקא בליל כלולותיו.

ספר זה מוקדש לבירור מהותה המיסטית של מסורת המרכבה הכוהנית, שהתחברה בזיקה למסורות מקדשיות. ראשיתה בחזונו של הנביא יחזקאל בן בוזי הכוהן, שהוגלה מירושלים בשלהי ימי בית ראשון, בגלות יהויכין. בחזונו הופכת מרכבת הכרובים שעמדה בקודש הקודשים במקדש למרכבה שמימית חזיונית החורגת מגבולות הזמן והמקום. בחזון המקדש לעתיד לבוא הטעים הנביא הכוהן את מעלתם של כוהני בית צדוק שומרי משמרת הקודש, שיכהנו לבדם במקדש זה. המשכה של מסורת המרכבה בחזונם המיסטי של חוגים כוהניים בימי בית שני, שנמנע מהם לשרת במקדש במאות האחרונות לפני החורבן בשל מחלוקות מהותיות בשאלת סמכות והנהגה, לוח ופולחן. בעלי השקפות אלו, שכינו עצמם בכתביהם בני צדוק הכוהנים, פרשו מהמקדש הארצי ובעיני רוחם שירתו עם המלאכים במרכבה השמימית אשר נתרקמה בחזונם בלשון שיר בהשראת חזון המרכבה של יחזקאל ומסורת עבודת הקודש במקדש. השלב האחרון במסורת המרכבה נוצר בחזונם של חוגים בעלי זיקה כוהנית שחיברו את ספרות ההיכלות אחרי חורבן בית שני. ספרות זו החליפה את המקדש החרב בשבעה היכלות עליונים והחליפה את עבודת הקודש הארצית בירידה למרכבה ועלייה להיכלות העליונים. מחברי ספרות זו העמידו זיקת גומלין על-זמנית בין הכוהנים המשרתים בקודש ובין מלאכי השרת המכהנים בהיכלות השמימיים. בספר נדונים יחסי הגומלין בין החטיבות השונות של מסורת המרכבה העוסקות בזמן מקודש, במקום מקודש ובריטואל מקודש.

עד כתיבת החיבור הזה היו ידיעותינו על המסורה הבבלית לתורה קלושות ולא מגובשות. בספר זה העמיד המחבר בניין כפול: פרסום מדעי מלא של המסורה הבבלית ותיאור שיטתי שלה במה שמייחד אותה ובמה שמבדיל אותה מן המסורה הטברנית, למשל בסדרי הצגת נתוניה או בתחומי ענייניה. ודי לציין את המאבק בהגייה שחדרה מן הארמית הבבלית, תופעה שלא היה לה מקום במסורה הטברנית.

בספר זה נעשה ניסיון ראשון מסוגו לרכז פיוטים במהדורה מדעית לא על פי מחברם אלא על פי סוגם: נאספו בו מכתבי יד מן הגניזה הקהירית כל מחזורי השבעתות (פיוטים לתפילת עמידה של שבת) שנתחברו על פי סדר הקריאה השבועית בתורה. בספר מוצגים שלושה מחזורים מרכזיים המייצגים שלוש תחנות בתולדות הפיוט: שרידי מחזור שבעתות קדום (מסביבות המאה השישית) המוקדש לסדרי הקריאה על פי המחזור התלת-שנתי של בני ארץ ישראל, ושני מחזורי שבעתות לפרשות המחזור השנתי: האחד, שנתחבר כנראה בסביבות המאה התשיעית או העשירית, עדיין נאמן למסורות הקלסיות הבסיסיות של הסוג, והאחר - כנראה מסוף המאה העשירית או ראשית המאה האחת-עשרה - משקף שלב שבו זונחים הפייטנים המאוחרים את התבניות הקדומות ומקצצים בהן. בצד המחזורים הללו נדפסים קטעים ממחזורי שבעתות נוספים שרק שרידיהם נמצאו בגניזה. הפיוטים מובאים בספר במלואם, עם שינויי נוסח מכתבי היד וביאור מפורט. לפניהם בא מבוא המתאר במפורט כל אחד מן המחזורים השונים ועוקב אחרי התפתחות הסוג לדורותיו.

ספר זה פורס בפני הקורא את מיטב שירת הפיוט בארץ ישראל ובמזרח, מראשיתו ועד המאה ה-11. כולל פיוטים מאת רבי אלעזר בירבי קליר, רב סעדיה גאון, רבי יהודה, יניי ועוד.

הספר עוסק באחד הפייטנים אשר שמו ובעיית זהותו עמדו שנים רבות כחידה בפני חוקרי שירת הקודש העברית: הפייטן החותם 'אלעזר בירבי קילר'. האם הוא הפייטן הנודע אלעזר בירבי קליר, או שמא שני פייטנים לפנינו? על סמך מהדורה מדעית מלאה ומפורשת של הפיוטים החתומים 'אלעזר בירבי קילר' מוגש לקורא דיון מחקרי מרתק, העוסק בהיבטים השונים של הפיוטים ומגיע מתוכם להכרעה בשאלה סבוכה זו. הספר פורס לפני הקורא אמות מידה צורניות, לשוניות וסגנוניות המאפיינות תקופות שונות בפיוט המזרחי.

לפנינו עיון בפניה הרוחניים של חסידות חבד בדור השני, מסוף המאה השמונה עשרה עד השליש הראשון של המאה התשע עשרה, מנקודת מבט היסטורית של התורות והתפתחותן ומנקודת מבטם של המקורות החסידיים. הוא מאפשר לקורא להכיר צד חשוב בהגות החסידית.

"היכלות זוטרתי" הוא חיבור קצר השייך לספרות היהודית המיסטית העתיקה, המכונה ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה . זמן חיבורה המדויק של ספרות זו, הכתובה בשירה ובפרוזה בעברית וארמית, שנוי במחלוקת בין החוקרים וקרוב לוודאי שהוא מקביל לתקופת כתיבת התלמוד. גיבוריה של ספרות זו שהתחברה בעיקרה בארץ ישראל, הם ר' עקיבא, ר' ישמעאל ור' נחוניא בן הקנה והם מתוארים כמיסטיקאים העולים להיכלות עליונים וצופים במרכבה, ומספרים לשומעיהם על השירה ששמעו בשבעת ההיכלות השמימיים ועל מלאכי השרת שראו בעולמות עליונים ב"היכלות זוטרתי" מובאים דבריו של ר' עקיבא 'יורד המרכבה' שעלה לשבעה היכלות עליונים ושמע הימנונות מעולם המלאכים. דבריו כוללים תיאור של ההיכל השביעי וכסא הכבוד, לצד סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס, שמות קודש ותיאורים מפורטים של חלקי המרכבה המתייחסים למרכבת יחזקאל ולקטעי שיעור קומה הקשורים לשיר השירים. הספר, שראה אור בחורף תשמ"ב, כולל מבוא המבאר את עניינו ואת ייחודו, לצד תקציר התוכן לפי שורות, מהדורה של כתב יד ניו יורק 8128 עם חילופי נוסחאות וגירסאות עדיפות מכתבי יד מקבילים, מראי מקום, מקורות, מקבילות והערות המשקפות את מצב המחקר עד 1981.