ספר זה נועד לקדם את מחקרו של החומר האגדי במדרשי ההלכה בעזרת השוואה מדוקדקת בין שני מדרשי התנאים לספר שמות, מכילתא דר' ישמעאל ומכילתא דר' שמעון בן יוחי, ביחידה מקראית מוגדרת – פרשת עמלק. נוסח הפנים של המכילתות המוצג בספר שונה שינוי חשוב מנוסח הפנים במהדורות הביקורתיות הקודמות של המכילתות. הוא מבוסס על כתבי יד חדשים וטובים יחסית שנתגלו לאחר צאת המהדורות הקודמות ובנוי על פי עקרונות מתודולוגיים קפדניים יותר, הנהוגים כיום בהגדרת טקסטים תלמודיים. בד בבד עם העמדת הנוסח מושתת הספר על פרשנותן המחודשת של דרשות התנאים במכילתות על פי המתודות הפילולוגיות-היסטוריות שפיתחו חוקרי התלמוד בשני הדורות האחרונים.
השוואתן הצמודה של דרשות המכילתות בכל פרשת עמלק מלמדת על מקוריותה היחסית של המסורת שנשתמרה במכילתא דר' ישמעאל. לעומתה משקפת המסורת המקבילה במכילתא דר' שמעון בן יוחי מסורת משנית אשר כנראה עיצבוה עורכים שניסו לייחד לדרשות אופי ספרותי ורעיוני מפותח יותר, המשוחרר קמעה מן הצמידות הנוקשה לדרשות הפסוקים.
ספר זה מבוסס על מחקר מדעי, אולם בדרך כתיבתו נעשה ניסיון להתאימו גם לציבור לומדי התורה ושוחרי הדעת, כדי לקרב את לב הלומד המשכיל להכרה בערכם ובעצמתם של מדרשי התנאים – מעצבי עולמה ההלכתי וההגותי של האומה – ולהערכת האופקים החדשים והמרתקים הנפתחים מתוך לימוד משנתם של התנאים בעזרת דרכי מחקר התלמוד המודרני.