מִתחם הקריה עבר יותר שינויי ייעוד המקרקעין מכל אזור אחר בתל-אביב – מושבה טמפלרית, מחנה צבא בריטי, מחנה של 'ההגנה' (מחנה יהושע), מרכז השלטון הממלכתי (ממשלת מדינת ישראל), בסיס המטכ"ל ומוקד המע"ר העירוני בימינו.
בספר החדש הקריה בשנות כינוּנה 1948–1955, המבוסס על עבודת הדוקטור של המחבר, מנותח תהליך השינויים שהתחולל במרוצת השנים הנדונות:
המאבק לרכישת אדמות שׂרונה (ממשלת המנדט, הטמפלרים, הקק"ל, עיריית תל-אביב);
הוויכוח על מקום מושבה של ממשלת ישראל העתידית (מול 'מחנות נתניה');
סיפורן של לשכות ראשי המדינה – ויצמן, בן-גוריון והשרים – והפוליטיקה מאחוריהם;
ייסודן של הרשויות הממלכתיות בקריה – המטה הארצי של משטרת ישראל, הקמת מטה 'המוסד', מבקר המדינה, גנזך המדינה, המדפיס הממשלתי (לרבות המִטבעה והכספות של בנק ישראל), קול ישראל, השירות הבולאי; בית היולדות 'הקריה' ועוד.
התהוות משרד הביטחון בחיק ההסתדרות הכללית (כיצד 'סחב' בן-גוריון את ראשי ההסתדרות ואת בנייניה להקמת משרד הביטחון);
סקירה מקיפה של בעיית המחנות הצבאיים בתל-אביב לאחר מלחמת העצמאות;
הגורמים להעברת מחנה המטכ"ל מרמת-גן לקריה בפברואר 1955 וכינוּן הקריה הביטחונית.
במחקר נחשפים לראשונה גילויים באשר לעיצוב התשתית המבוּנָה של המשטר, השפעת הקריה על המִרקם האורבּני (חסימת עורקי תנועה), התפתחות המטכ"ל של צה"ל, ומועלות שאלות אקטואליות מהיבט הדין הבינ"ל הנובעות מהימצאוּת המטכ"ל בקריה.
ספר זה הינו כרך המשך לספר שׂרונה בשנות המאבק 1939–1948, שנבחר לספר שנת המאה של תל-אביב (בתחום ההיסטורי), ובשנת 2010 זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.