כרך זה, המוקדש לזכרו של פרופ' יהושע בר-הלל, מתפרסמים בו חיבוריהם של מקצת מתלמידיו - מהם צעירים שעוד זכו ללמוד תורה מפיו בשנים האחרונות, ומהם קרובים לו בגיל שיצקו מים על ידיו לפני עשרות שנים אך אינם חדלים מלראות את עצמם כתלמידיו.
מרכיב חשוב בפעילותו ובהשקפתו של בר-הלל היתה אפוא הביקורת. כמורה וכחוקר לחם נגד עיוות האמת המדעית והפילוסופית על ידי טענות מנופחות שתוכנן מועט, ונגד טיעונים שתקפותם מוטלת בספק. הוא היה מקדם בברכה שיקול עצמאי, העזה בשבירת כלים שאבד עליהם כלח ובהתקנת כלים חדשים; אך דרש במפגיע דיוק בניסוח הרעיונות החדשים והקפדה יתרה בצידוקם.
(מתוך ההקדמה)