לפני שירד הלילה הוא אוטוביוגרפיה, אשר כל הצטעצעות היא ממנה והלאה: פרקיה מעמיקים ומרטיטים בתוכנם, ישירים ומסעירים בלשונם, כנים וכאובים במסריהם. השפר הוא יצירתו האחרונה של רינלדו ארנס, סופר קובני גולה הנחשב, ולא בכדי, לאחד מעמודי התווך של ספרות אמריקה הלטינית במאה העשרים. פרקי האוטוביוגרפיה מתעדים את מורכבות עולם ילדותו של הכותב בקובה, אבל בספר נזכרים גם נעוריו בשנות המהפכה, שנים שעיצבו הן את עולמו הפרטי של ארנס והן את אופייה הנוכחי של ארצו. היצירה דנה, בין השאר, בהתפכחות הסופר מן האידיאלים שהאמין בהם, והיא מתייחסת לקשריו עם יוצרים קובנים אחרים ולסיבות שהביאו אותו לעזוב את מולדתו ולהשתקע בארצות הברית. אם כי בספר משתקפים תיאורי המהפכה והסתאבותה, האוטוביוגרפיה מרבה להתמקד, באופן מהימן, חריג ונועז, בהתפתחותו המינית והרוחנית של כותבה, הומוסקסואל ששם קץ לחייו אחרי שמחלת האיידס כמעט הכריעה אותו, אבל לא לפני שכתב את חלקה האחרון של יצירתו הענפה והמפוארת. לפני שירד הלילה התפרסם ברחבי העולם, בין השאר, בזכות עיבודו לקולנוע.

למה זה הגברת לארקין, בסיפור "מסך של ירק", טורחת בלי הרף בעבודה קשה ובקדחתנות נואשת לעבד את גן ביתה, ואף על פי כן דומה שלא עיבוד וסדר היא מבקשת אלא גודש פרוע דווקא? מה מקווים אלי ואלברט, זוג חירשים אילמים בסיפור "המפתח", לשמוע במפלי הניאגרה? מדוע מבקש האוארד, מובטל מר נפש בימי השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, בסיפור "פרחים למארגורי", להכחיד את הדמות האחת בעולמו שהיה יכול להיפתח אליה דווקא? אילו פנים מבקשת קלייטי, עלמה מזדקנת במשפחה של מעורערים, לראות כשהיא מעיינת בפניהם של הניקרים על דרכה? במבחר זה מתוך סיפוריה של יודורה ולטי, הלקוח משני קובצי סיפוריה הראשונים, נגללים סיפוריהם של אלה ואחרים, שעניינם ברקמת היחסים הפגומים שבין בני אדם.

כל אדם מתאווה, ולו פעם בחייו, לנסות ולחזור אל האירועים המשמעותיים ביותר בחייו, לשוב ולהתכנס אל תוככי עצמו, למין גרעין ראשוני של הוויה שמתוכו יבקע מחדש האני העצמי והאמיתי שלו שלם יותר. אף אדם אינו יכול באמת לעשות כן אך רק אדם יכול לדמיין לעצמו את המסע הפנימי הזה.

שיר הפתיחה, "מי מפחד מירושלים", נכתב בלב האינתיפדה בחוף תל-אביב, עיר הולדתי. ממנו נראתה עיר בחירתי, ירושלים, רחוקה בהרבה מהמרחק, שבימי חורף בהירים ניתן לחצות במבט אחד מקידמת ההר לשפלה. ירושלים היתה לי מקום התשוקה, ומלאת סתירות. מקום של חצית גבולות, ממשיים ותודעתיים. מקום בו הקונקרטי, החושני, הגס והמחוספס מקבלים צל אחר בהתחככות הליבידיאנית שבין חילול ואמונה. מקום בו שב ונחשף הארוס שבמקור השפה. המבט מתוכה הוליך אל עקבות שבעמק יזרעאל, בתל-אביב, במדבר, ואל עמק המצלבה, בו גם בלב האיבה חיו הפרחים את זמן העונות. אך מעבר להיסטוריה הטעונה, ירושלים הינה קריאת כיוון. שם להתכוונות. יחס אחר למקום, לזמן, ומסע נמשך אל רב הקוליות שבשפה ואל רב השכבתיות הייחודית של העברית. חלק משירי "אמרה ירושלים" נכתבו תוך כדי הליכה בנוף. חלקם נכתבו כמתוך הכתבה (החל מ"פי השפה"). קול אחר דיבר מתוכם, מעבר לאני, וקרוב לגוף. הוא הכתיב טון ולשון, ותבע את הרחבת השיר למזמור. שיחתי האמנותית עם אורנה מילוא נמשכת מנעורינו. שתינו בחרנו להתיישב בירושלים, ולאורך השנים שיתפנו פעולה ביצירת תיאטרון ניסיוני, במיצבים, ובחללי הסטודיו של אורנה כתבתי כמה משירַי בלילות של "כתיבה-ציור". שיחתנו נמשכת בסדרת הרישומים והתחריטים שיצרה אורנה מילוא לספר, ולספר-האמן, היוצא במקביל ב"סדנת ההדפס, ירושלים". הכתיבה "מכיוון ירושלים" הובילה אותי גם להקמת סדרת דברי-ם. מ.ג.

מבול כשמבול ריגושים מגיח לעולם, מטלטל את תבת הגוף לכאן ולכאן, בוחש במזלג בכד הפחדים, נצא חסרי תוגה מחשבתית לסמטה אקראית, נאחוז בקירות קעורים, נשעט עקב בצד אגודל, בלי דעת לאן, נתאמץ שוב ושוב להפוך מציאות לדמיון. ואז, כשתשוב היונה ללא עלה, נהפוך לאטנו עוד דף ביומן. שלומי חסקי, יליד הארץ, 1965, הוא עורך לשון וספרות. שלומי בוגר לימודי ספרות עברית והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב ולימודי עריכה לשונית באוניברסיטת בר אילן. שיריו פורסמו באנתולוגיות "הקשב!" ו"אדומה", בכתבי העת "עמדה", "שבו", "הליקון", "עיתון 77", "מאזנים" ובמוסף הספרות של "מעריב". האקדמיה ללשון מגומגמת הוא ספר שיריו הראשון.

ניצה תדמור (קבלי) נולדה ב- 1944 בשכונת מקור ברוך בירושלים. חברה בקיבוץ גבעת ברנר. הספר "אחרי ימים רבים" הוא ספרה הרביעי והוא מוקדש לזכר אמה, כוכבא קבלי (נחמיאס) ז"ל, שנהרגה בהפגזות בעת המצור על ירושלים בתמוז תש"ח.

יוסף ונטורה הוא משורר יהודי מיוון, יליד העיר כאניה שבכרתים ותושב אתונה. אזון על כבל חשמל הוא מבחר עברי מתוך ארבעה ספרי שירה שפרסם היוצר ביוונית. יצירתו משלבת בין זיכרון העבר של יהדות יוון ומורשתה לבין ההווה של חיי האדן בן ימינו בכרך.

מדעי היהדות , כתב העת של האיגוד העולמי למדעי היהדות, יוצא לאור מאז שנת תש"ן, וממלא את מקומו של ידיעון האיגוד, שיצא לאור החל משנת תשל"א. מתפרסמים בו מחקרים חדישים בכל תחומי מדעי היהדות, וניתן למצוא בו סקירות של הספרות המדעית החדשה.

הספר נכתב כדי להקנות לקוראיו את עקרונות ניתוח הדוחות הכספיים של הפירמה והערכת שוויה. הספר הוכן על בסיס תוכניות הלימודים במוסדות השונים להשכלה גבוהה בישראל, תוך התבססות על אירועים שאירעו בשנים האחרונות בישראל, ועל דוגמאות ושאלות ממבחנים. הספר מציג פתרונות מלאים לדוגמאות ולשאלות השונות. הספר נועד לסטודנטים הלומדים את הקורס "ניתוח דוחות כספיים" כמו גם לכלכלנים ולרואי חשבון הרוצים להרחיב ידיעותיהם בתחום. בסדרה שלושה ספרים: יסודות המימון ותקצוב ההון, יסודות המימון וההשקעה בתנאי אי-וודאות, ניתוח דוחות כספיים - הלכה למעשה.

בשיח הפוליטי בארץ עולה חזון המדינה הדו-לאומית בדרך כלל כאיום, כתרחיש קטסטרופלי שחובה למנוע כמעט בכל מחיר. באמצע שנות העשרים, לעומת זאת, הועלה חזון זה בידי אגודת "ברית שלום" כמתווה ציוני חלופי. עם חברי האגודה, שהתגבשה בירושלים בשלהי שנת 1925, זמן מה לאחר הקונגרס הציוני הי"ד, נמנו כמה מהאינטלקטואלים המרתקים של התנועה הציונית וה'יישוב' בארץ ישראל, בהפ ארתור רופין, גרשם שלום, ר' בנימין, שמואל הוגו ברגמן, יצחק אפשטיין ועקיבא ארנסט סימון. 'ברית שלום' חרתה על דגלה את הרעיון של הקמת מדינה דו-לאומית יהודית-ערבית בארץ ישראל, כמתווה לפתרון סכסוך הלאומים בארץ המריבה וכחלופה רדיקלית לחזון מדינת הלאום היהודית. אחרי שנים שבהן הלכה 'ברית שלום' מדחי אל דחי, לא הגיעה לכל הישג משמעותי ולא הרחיבה את בסיס התמיכה בה, התפזרה האגודה בראשית שנות השלושים. עם זאת, רעיון המדינה הדו-לאומית וזכר האגודה ממשיכים ללוות את השיח הפוליטי הציבורי בישראל ולרתק חוקרים מכל העולם, גם בחלוף למעלה משבעים שנה. באסופה זו מקובצים מאמרים מפרי עטם של תריסר חוקרים מדיסציפלינות, ארצות ודורות שונים, המתחקים, כל אחד בדרכו, אחר האגודה, אישיה ובעיקר אחר הרעיון הדו-לאומ ושורשיו. את האסופה חותם נספח הכולל עשרים מקורות היסטוריים מגוונים שנכתבו בידי חברי האגודה ומתנגדיה.

Bernini revisited is a collection of nine essays on seldom addressed aspects of the work of Gian Lorenzo Bernini. Most of the texts deal with sculpture and the related drawings but there are some references to Bernini's paintings and observations on his architectural projects. The topics include a study of the personal mode of Bernini's drawing, the optical foreshortening phenomena and their artistic remedies, aspects of laterality and meaning of gestures, the figures' physiognomic typology and their facial expressions, self portraits and role-portraits and graphic and sculptural caricatures.

הקורא העברי התוודע אל יצירתו של המשורר הפולני זבינגנייב הרברט (1998-1924) דרך מסותיו על אמנות אירופה ( ברברי בגן , כרמל, 2004) ושירתו שתורגמה לעברית על־ידי דוד וינפלד. טבע דומם עם רסן מוקדש ל"תור הזהב" של הולנד ואמנותה במאה ה־17. תקופה זוֹ מצטיירת להרברט כמודל חיובי של חיים בהיסטוריה וכביטוי ל"יחס בריא, קונקרטי, ארצי, אל החיים". פרקי החטיבה הראשונה של הספר עוסקים בהיבטים שונים של הציור ההולנדי ובמוּבלע גם של החברה ההולנדית בדוֹרם של וֶרמֶר, שפינוֹזה ואחרים, ידועים יותר וידועים פחות. כלולים כאן , בין השאר, פרקים על "מחיר האמנות" ועל בולמוֹס "הצבעוני השחור", הרקע לו ונזקיו. החטיבה השנייה של הספר כוללת כעין ספורים בעלי אופי הגוּתי שיש בהם הרהור "על מצבו של האדם" "הממוצע" והיוצא דופן. סגנונו של הרברט מנוּפה, מדוד ושקוּל. כתיבתו הצלולה שופעת רגישות חן, הומור ואירוניה דקה וכן תשומת לב יתרה לפרטים.