כל אדם מתאווה, ולו פעם בחייו, לנסות ולחזור אל האירועים המשמעותיים ביותר בחייו, לשוב ולהתכנס אל תוככי עצמו, למין גרעין ראשוני של הוויה שמתוכו יבקע מחדש האני העצמי והאמיתי שלו שלם יותר. אף אדם אינו יכול באמת לעשות כן אך רק אדם יכול לדמיין לעצמו את המסע הפנימי הזה.

שיר הפתיחה, "מי מפחד מירושלים", נכתב בלב האינתיפדה בחוף תל-אביב, עיר הולדתי. ממנו נראתה עיר בחירתי, ירושלים, רחוקה בהרבה מהמרחק, שבימי חורף בהירים ניתן לחצות במבט אחד מקידמת ההר לשפלה. ירושלים היתה לי מקום התשוקה, ומלאת סתירות. מקום של חצית גבולות, ממשיים ותודעתיים. מקום בו הקונקרטי, החושני, הגס והמחוספס מקבלים צל אחר בהתחככות הליבידיאנית שבין חילול ואמונה. מקום בו שב ונחשף הארוס שבמקור השפה. המבט מתוכה הוליך אל עקבות שבעמק יזרעאל, בתל-אביב, במדבר, ואל עמק המצלבה, בו גם בלב האיבה חיו הפרחים את זמן העונות. אך מעבר להיסטוריה הטעונה, ירושלים הינה קריאת כיוון. שם להתכוונות. יחס אחר למקום, לזמן, ומסע נמשך אל רב הקוליות שבשפה ואל רב השכבתיות הייחודית של העברית. חלק משירי "אמרה ירושלים" נכתבו תוך כדי הליכה בנוף. חלקם נכתבו כמתוך הכתבה (החל מ"פי השפה"). קול אחר דיבר מתוכם, מעבר לאני, וקרוב לגוף. הוא הכתיב טון ולשון, ותבע את הרחבת השיר למזמור. שיחתי האמנותית עם אורנה מילוא נמשכת מנעורינו. שתינו בחרנו להתיישב בירושלים, ולאורך השנים שיתפנו פעולה ביצירת תיאטרון ניסיוני, במיצבים, ובחללי הסטודיו של אורנה כתבתי כמה משירַי בלילות של "כתיבה-ציור". שיחתנו נמשכת בסדרת הרישומים והתחריטים שיצרה אורנה מילוא לספר, ולספר-האמן, היוצא במקביל ב"סדנת ההדפס, ירושלים". הכתיבה "מכיוון ירושלים" הובילה אותי גם להקמת סדרת דברי-ם. מ.ג.

מבול כשמבול ריגושים מגיח לעולם, מטלטל את תבת הגוף לכאן ולכאן, בוחש במזלג בכד הפחדים, נצא חסרי תוגה מחשבתית לסמטה אקראית, נאחוז בקירות קעורים, נשעט עקב בצד אגודל, בלי דעת לאן, נתאמץ שוב ושוב להפוך מציאות לדמיון. ואז, כשתשוב היונה ללא עלה, נהפוך לאטנו עוד דף ביומן. שלומי חסקי, יליד הארץ, 1965, הוא עורך לשון וספרות. שלומי בוגר לימודי ספרות עברית והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב ולימודי עריכה לשונית באוניברסיטת בר אילן. שיריו פורסמו באנתולוגיות "הקשב!" ו"אדומה", בכתבי העת "עמדה", "שבו", "הליקון", "עיתון 77", "מאזנים" ובמוסף הספרות של "מעריב". האקדמיה ללשון מגומגמת הוא ספר שיריו הראשון.

ניצה תדמור (קבלי) נולדה ב- 1944 בשכונת מקור ברוך בירושלים. חברה בקיבוץ גבעת ברנר. הספר "אחרי ימים רבים" הוא ספרה הרביעי והוא מוקדש לזכר אמה, כוכבא קבלי (נחמיאס) ז"ל, שנהרגה בהפגזות בעת המצור על ירושלים בתמוז תש"ח.

יוסף ונטורה הוא משורר יהודי מיוון, יליד העיר כאניה שבכרתים ותושב אתונה. אזון על כבל חשמל הוא מבחר עברי מתוך ארבעה ספרי שירה שפרסם היוצר ביוונית. יצירתו משלבת בין זיכרון העבר של יהדות יוון ומורשתה לבין ההווה של חיי האדן בן ימינו בכרך.

מדעי היהדות , כתב העת של האיגוד העולמי למדעי היהדות, יוצא לאור מאז שנת תש"ן, וממלא את מקומו של ידיעון האיגוד, שיצא לאור החל משנת תשל"א. מתפרסמים בו מחקרים חדישים בכל תחומי מדעי היהדות, וניתן למצוא בו סקירות של הספרות המדעית החדשה.

הספר נכתב כדי להקנות לקוראיו את עקרונות ניתוח הדוחות הכספיים של הפירמה והערכת שוויה. הספר הוכן על בסיס תוכניות הלימודים במוסדות השונים להשכלה גבוהה בישראל, תוך התבססות על אירועים שאירעו בשנים האחרונות בישראל, ועל דוגמאות ושאלות ממבחנים. הספר מציג פתרונות מלאים לדוגמאות ולשאלות השונות. הספר נועד לסטודנטים הלומדים את הקורס "ניתוח דוחות כספיים" כמו גם לכלכלנים ולרואי חשבון הרוצים להרחיב ידיעותיהם בתחום. בסדרה שלושה ספרים: יסודות המימון ותקצוב ההון, יסודות המימון וההשקעה בתנאי אי-וודאות, ניתוח דוחות כספיים - הלכה למעשה.

בשיח הפוליטי בארץ עולה חזון המדינה הדו-לאומית בדרך כלל כאיום, כתרחיש קטסטרופלי שחובה למנוע כמעט בכל מחיר. באמצע שנות העשרים, לעומת זאת, הועלה חזון זה בידי אגודת "ברית שלום" כמתווה ציוני חלופי. עם חברי האגודה, שהתגבשה בירושלים בשלהי שנת 1925, זמן מה לאחר הקונגרס הציוני הי"ד, נמנו כמה מהאינטלקטואלים המרתקים של התנועה הציונית וה'יישוב' בארץ ישראל, בהפ ארתור רופין, גרשם שלום, ר' בנימין, שמואל הוגו ברגמן, יצחק אפשטיין ועקיבא ארנסט סימון. 'ברית שלום' חרתה על דגלה את הרעיון של הקמת מדינה דו-לאומית יהודית-ערבית בארץ ישראל, כמתווה לפתרון סכסוך הלאומים בארץ המריבה וכחלופה רדיקלית לחזון מדינת הלאום היהודית. אחרי שנים שבהן הלכה 'ברית שלום' מדחי אל דחי, לא הגיעה לכל הישג משמעותי ולא הרחיבה את בסיס התמיכה בה, התפזרה האגודה בראשית שנות השלושים. עם זאת, רעיון המדינה הדו-לאומית וזכר האגודה ממשיכים ללוות את השיח הפוליטי הציבורי בישראל ולרתק חוקרים מכל העולם, גם בחלוף למעלה משבעים שנה. באסופה זו מקובצים מאמרים מפרי עטם של תריסר חוקרים מדיסציפלינות, ארצות ודורות שונים, המתחקים, כל אחד בדרכו, אחר האגודה, אישיה ובעיקר אחר הרעיון הדו-לאומ ושורשיו. את האסופה חותם נספח הכולל עשרים מקורות היסטוריים מגוונים שנכתבו בידי חברי האגודה ומתנגדיה.

Bernini revisited is a collection of nine essays on seldom addressed aspects of the work of Gian Lorenzo Bernini. Most of the texts deal with sculpture and the related drawings but there are some references to Bernini's paintings and observations on his architectural projects. The topics include a study of the personal mode of Bernini's drawing, the optical foreshortening phenomena and their artistic remedies, aspects of laterality and meaning of gestures, the figures' physiognomic typology and their facial expressions, self portraits and role-portraits and graphic and sculptural caricatures.

הקורא העברי התוודע אל יצירתו של המשורר הפולני זבינגנייב הרברט (1998-1924) דרך מסותיו על אמנות אירופה ( ברברי בגן , כרמל, 2004) ושירתו שתורגמה לעברית על־ידי דוד וינפלד. טבע דומם עם רסן מוקדש ל"תור הזהב" של הולנד ואמנותה במאה ה־17. תקופה זוֹ מצטיירת להרברט כמודל חיובי של חיים בהיסטוריה וכביטוי ל"יחס בריא, קונקרטי, ארצי, אל החיים". פרקי החטיבה הראשונה של הספר עוסקים בהיבטים שונים של הציור ההולנדי ובמוּבלע גם של החברה ההולנדית בדוֹרם של וֶרמֶר, שפינוֹזה ואחרים, ידועים יותר וידועים פחות. כלולים כאן , בין השאר, פרקים על "מחיר האמנות" ועל בולמוֹס "הצבעוני השחור", הרקע לו ונזקיו. החטיבה השנייה של הספר כוללת כעין ספורים בעלי אופי הגוּתי שיש בהם הרהור "על מצבו של האדם" "הממוצע" והיוצא דופן. סגנונו של הרברט מנוּפה, מדוד ושקוּל. כתיבתו הצלולה שופעת רגישות חן, הומור ואירוניה דקה וכן תשומת לב יתרה לפרטים.

כריסטין דה פיזן (1364-1430 בקירוב), אלמנה צעירה ומטופלת בילדים, הייתה לסופרת הצרפתייה הראשונה. כיצד הגיעה למעמד יוצא דופן זה? כיצד רכשה השכלה? הרי האוניברסיטאות ושאר בתי הספר הגבוהים היו נעולים בפני הנשים. מה היו דעותיה בנושאי חברה ומדינה, ובראש ובראשונה בנושאי מגדר? על כל אלה ניתן ללמוד מהחיבור המתורגם כאן. החיבור כולל אוטוביוגרפיה – סוגה נדירה עדיין באותה תקופה, ובה בעת מלמד במישרין ובעקיפין על הגות, חברה ומגדר, ועל האידאלים המנוגדים שאפיינו אותם בראשית המאה החמש-עשרה. הספר תורגם מהמקור הצרפתי על ידי היסטוריונית ימי הביניים וכלת פרס ישראל לשנת תשס"ג, שולמית שחר.

The biblical idea of a distinct 'Jewish contribution to civilization' continues to engage Jews and non-Jews alike. This book seeks neither to document nor to discredit the notion, but rather to investigate the idea itself as it has been understood from the seventeenth century to the present. It explores the role that the concept has played in Jewish self-definition, how it has influenced the political, social, and cultural history of the Jews and of others, and whether discussion of the notion still has relevance in the world today. The book offers a broad spectrum of academic opinion: from tempered advocacy to reasoned disavowal, with many variations on the theme in between. It attempts to illustrate the centrality of the question in modern Jewish culture in general, and its importance for modern Jewish studies in particular. Part I addresses the idea itself and considers its ramifications. Richard I. Cohen focuses on the nexus between notions of 'Jewish contribution' and those of 'Jewish superiority" David N. Myers shifts the focus from 'contribution' to 'civilization', arguing that the latter term often served the interests of Jewish intellectuals far better, and Moshe Rosman shows how the current emphasis on multiculturalism has given the idea of a 'Jewish contribution' new life. Part II turns to the relationship between Judaism and other monotheistic cultures. Elliott Horowitz's essay on the sabbath serves as an instructive test-case for the dynamic and complexity of the 'contribution' debate and a pointer to more general, theoretical issues. David Berger expands on these in his account of how discussion of Christianity's Jewish legacy developed in the late nineteenth and twentieth centuries, and Susannah Heschel shows how the Jewish-Christian encounter has influenced the study of other non-Western 'others'. Daniel Schroeter raises revealing questions about the altogether Eurocentric character of the 'contribution' discourse, which also bore heavily on perceptions of Jews and Judaism in the world of Islam. Part III introduces us to various applications and consequences of the debate. Yaacov Shavit probes the delicate balance forged by nineteenth-century German Jewish intellectuals in defining their identity. Mark Gelber moves the focus to the present and considers the post-war renewal of German Jewish culture and the birth of German-Jewish studies in the context of the 'contribution' discourse. Bringing the volume to its conclusion, David Biale compares three overviews of Jewish culture and civilization published in America in the twentieth and twenty-first-centuries. CONTRIBUTORS David Berger, David Biale, Jeremy Cohen, Richard I. Cohen, Mark Gelber, Susannah Heschel, Elliott Horowitz, David N. Myers, Moshe Rosman, Daniel Schroeter, Yaacov Shavit