קהילות היהודים של שפירא, מגנצא וורמייזא (הידועות יחד בשם שו"ם), המרכז העתיק של למדנות התורה באשכנז, הולידו דורות רבים של חוקרים שכתבו פרקים מפוארים בהיסטוריה של התרבות היהודית. בולט במיוחד היה חוג החכמים המכובד שפעל שם בתחילת המאה השתים-עשרה והשלוש-עשרה, ביניהם רבי יהודה בן קלונימוס משפירא, רבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, רבי שמואל החסיד ובנו רבי יהודה החסיד, רבי שמחה משפירא ורבי אלעזר מוורמייזא. למרות ששמותיהם של חכמי שו"ם מופיעים אינספור פעמים בספרות הרבנית, רק חלק קטן מאוד מעבודתם בתחומי התלמוד וההלכה ירד אלינו. במשך מאות שנים, היצירות היחידות שהיו זמינות בדפוס היו ספר הרוקח מאת רבי אלעזר מוורמייזא ו ספר ראב"ן . אפילו העלייה הגדולה בפרסום ביקורתי של טקסטים מהמאה התשע-עשרה ואילך הגדילה רק במעט את המספר הזה. החיבור הנוכחי מבקש למלא במידה מסוימת את החסר הזה. הוא מציג את הטקסט המלא של דרשתו של רבי אלעזר מוורמייזא לפסח, וההקדמה מתארת ​​שני חיבורים הלכתיים נוספים שלו שהתגלו בכתבי יד. הדרשה מספקת את העדות המוקדמת ביותר לכמה מנהגים אשכנזיים ידועים - ביניהם טפטוף שש-עשרה טיפות יין בליל הסדר, איסור אכילת קטניות בפסח ואכילת מאכלי חלב בשבועות. מהדורה ראשונה של הדרשה פורסמה לפני עשרים שנה; היא כעת יוצאת לאור מחדש עם תוספות ותיקונים.

קבץ על יד , שנתון חברת 'מקיצי נרדמים', הוא במה לפרסום טקסטים עתיקים במדעי היהדות מכתבי יד, שהיקפם קטן מספר. המאמרים בקבץ זה: מנחם איזנברג | קרובות לשבעה עשר בתמוז המיוחסות לרבי אלעזר בירבי קליר שרה כהן | תוכחות בתבנית 'שכחי יגונך' לר' שלמה אבן גבירול שמחה עמנואל | הגהות נוספות של רשב"ם על הרי"ף חן מערבי ואדם אפטרמן | נוסח לא־ידוע של הליקוטים המיוחסים לחלק הרביעי של ספר 'שערי קדושה'

פירושו של רב יצחק בן שמואל הספרדי, בן המאות האחת־עשרה והשתים־עשרה, לספר שמואל ב. פירוש זה היה גנוז מאות בשנים בכתב יד יחיד שהתגלגל לספרייה הבריטית בלונדון. המהדורה שלפניכם מורכבת משלושה חלקים: 1. מבוא ארוך, אשר מלבד פרטים ביבליוגרפיים והיסטוריוגרפיים על אודות בעל הפירוש, ומלבד תיאור התגלגלות כתב היד לספרייה שבה הוא נמצא, מכיל גם ניתוח מפורט של דרכו הפרשנית ודיון במקורותיו, ומתייחס באופן מיוחד להישענותו יוצאת הדופן על פירוש לספר שמואל ב של אחד מראשי הקראים, יפת בן עלי. 2. גוף הפירוש של רב יצחק בן שמואל, הכולל תרגום פרשני של פסוקי שמואל ב ופירושם, שניהם בערבית־יהודית, כאשר במקביל מובאים תרגום הפסוקים ופירושם בעברית, מעשה ידי המהדיר. 3. רובד ההערות, העוסקות בהסבר הפירוש, בחילופי נוסח שלו (בין היתר מכתב יד חלקי המצוי בספריית סנקט פטרבורג), בלשונותיו, במקורות עליהם הוא נסמך ובמחקרים הקשורים אליו.

בין המאמרים בכרך זה: אוּתִי בת־אל פוֹקְס | על החשיבות של קצות המילה רועי גפטר | שונוּת תת־פונמית במערכת התנועות העברית: מחקר אקוסטי באספקלריה חברתית ליאור לקס | בין רביולי לרביול: גורמים בהשמטת תנועות במילים שאולות דורית רביד, שי קרסנטי ואורית אשכנזי | תפוצת שמות עצם זוגיים בשיח אם־פעוט: מחקר אורך צורני וסמנטי

בין המאמרים בכרך זה: אבי שויקה | האיסור לקחת ציפור־אם על הבנים: עיון מחודש איתמר כסלו | סיפור נדב ואביהוא: עיון מחודש יסכה זימרן | תנועה ושינוי במיכה א 9-2 נועם מזרחי | על חשיבותן של גרסאות משניות: לשחזור ההתהוות הספרותית של ישעיה סא 7-1 לאור מגילת ישעיה מקומראן (4Q66) אורי גבאי | טקס 'רחיצת הפה' המסופוטמי: תרגום לעברית ועוד...

שמעון ברנפלד (1940-1860) היה אחד הכותבים הפופולרים בתחילת המאה העשרים, מחברם של רבי מכר במגוון נושאים בהיסטוריה ובמדעי היהדות, ושותף מרכזי במפעל התחייה התרבותי הלאומי. מכלול חיבוריו יוצא דופן בתוכנו ובהיקפו: עשרות ספרים, מאות מאמרים בכתבי עת מדעיים ואלפי טורים יומיים בעיתונים בעברית ובגרמנית. אך חרף פועלו ותפוצת חיבוריו הוא נותר מחוץ לזרם המרכזי. נוכחותו הבולטת עד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים עומדת ביחס הפוך לדמותו הנשכחת לאחר מכן, ופער זה מעלה את הצורך לבחון אם "נשכחותו" מכוונת וקשורה לנרטיב ההיסטורי שביקש להוביל. גם השקפתו הפוליטית, שהתבטאה בדרשותיו כרב מודרני בבלגרד ובטוריו הפובליציסטיים הביקורתיים נגד הרבנות לגוניה, ובהתרסתו כלפי האגפים השונים בקונגרס הציוני, הלכה ונדחקה. מחוץ למחנה: שמעון ברנפלד, ביוגרפיה מגולל את סיפור חייו, השזור בהיסטוריה של חוגי האינטליגנציה היהודית בגליציה ערש הולדתו ובברלין. התכתבויותיו עם גלריה רחבה של אישים מתוות את התגבשותם של תקשורת ההמונים העברית ומדף ספרים מדעי ולאומי. באמצעות ניתוח מרחבי ותרבותי, ותוך דיון בשאלות של מרכז ופריפריה, יחסי יהודים ואימפריות, והגירה פנים אירופית, הספר משרטט את הרשתות האינטלקטואליות שפעלו בגליציה, בתחום המושב ובמוקדים נוספים, ובוחן את השפעתן על התהליכים של עיצוב מוקדי הכוח התרבותיים והמדעיים היהודיים במפנה המאות התשע-עשרה והעשרים.

המאמרים בכרך זה: דוד פיאלקוף | 'סוף מעשה במחשבה': המסגרת הקדומה של משנת זבחים א–ד אלישיב שרלו | היפוך שבועה – מסורת נוסח חריגה של בבלי שבועות וכתובות עידן פינטו | ספר 'שולחן של ארבע' לרבנו בחיי בן אשר: תכניו, תולדותיו ויחסו לספרות הקבלה הקשטיליאנית דניאל אברמס | ריבוי נוסחים בכתבי יד בקבלה בעיני המקובלים

איסור הריבית בספרות חז"ל הוא רחב ומסועף. הוא חל לא רק על הלוואות כסף אלא על סוגים רבים ומגוונים של השקעות ועסקאות, ושולח זרועות גם ליחסים חברתיים ואפילו לשיחות חולין. בניגוד לאיסור הריבית שבמקרא, אין לו קשר לעוני ולעניים, והוא חל על עניים ועל עשירים כאחד. בעזרת שפה משפטית פורמלית, הגדרות מושגיות וגדרי איסור והיתר, מצייר איסור הריבית תמונת עולם חברתית מפותחת ועשירה, של חברת-שווים עירונית. בחברה זו כל הגברים היהודים שווים זה לזה במעמדם, ללא תלות בהונם. איסור הריבית גם מבוסס על תמונת עולם חברתית זו וגם מתחזק אותה, בכך שהוא מונע יצירה של יחסי תלות או כפיפות בין בני העיר בעקבות הלוואות. תמונת עולם זו שונה הן מן הדגם הרומי של פטרונים וקליינטים הן מן הדגם הנוצרי של עשירים הדואגים לעניים. נשך מתחקה אחר תולדותיו של איסור הריבית הזה בספרות חז"ל. הוא מצביע על שורשיו בשולי הקאנון המקראי ובקולות שוליים בספרות הבית השני עד להתפתחותו הרחבה במשנה ובתוספתא. הוא מתאר את האופנים שבהם פועל איסור הריבית בחיבורים הללו, את העקרונות המנחים אותו ואת תמונת העולם החברתית שהוא מנסה להציג. הוא מצביע על יישומים אחרים של איסור הריבית המקראי בקורפוסים קרובים, אשר נדחו בעיקרה של ספרות חז"ל. הוא גם מתחקה אחר דעיכתו של המודל הזה בספרות היהודית שלאחר התלמוד. באמצעות עיון בשפה הכלכלית והרגולציה העסקית של החכמים, נשך מציע לקוראיו מבט אל החברה היהודית שניסו החכמים לעצב ושבה ראו אידיאל רצוי.

אנו שמחים להציג בפני הקוראים את הכרך העשרים ושלושה של כתב העת מסורות: מחקרים במסורות הלשון ובלשונות היהודים . כרך זה כולל תשעה מאמרים העוסקים בהיבטים מגוונים של לשונות היהודים ובמסורותיה ובמאפייניה של העברית כפי שהם משתקפים בסוגות שונות. חמישה מן המאמרים דנים בתרגומים. שניים מהם עוסקים בתרגומים של ספרי מקרא לערבית היהודית. משה בר־אשר, אשר חקר ופרסם את השרח המערבי — הלוא הוא התרגום המגרבי למקרא — דן במאמרו בתופעות של לשון נקייה ועידון בלשון "מפני סכנה" בשרח לחומשים במדבר ודברים, ומעמידנו גם על הבדלים בתרגום בין שירת דוד בספר שמואל ב, כב לשירה בתהלים מזמור יח. תמר צבי בודקת במאמרה את שאלת מוצאן של חלופות התרגום המופיעות בתפסיר רב סעדיה גאון (רס"ג) לספר שמות על פי כתב היד המעולה של התפסיר, Yevr. II C1 , האצור בספרייה בסנקט פטרבורג. נַחֵם אילן דן בתרגום לערבית יהודית, שערך ר' מכ'לוף עידאן מג'רבה במחצית המאה העשרים, לחלקו השני של החיבור "פלא יועץ" פרי עטו של ר' אליעזר פאפו (בולגריה, 1786 — 1827). מאמר מאת יפה ישראלי עוסק בתרגום פיוט נודע שחיבר ר' יהודה הלוי "ישן, אל תרדם" לארמית היהודית החדשה על פי להג העיר סקז (כורדיסתאן האיראנית). אורה (רודריג) שורצולד מעמידה בפני הקוראים השוואה בין שישה תרגומים בלאדינו לתיאור האהוב במגילת שיר השירים, פרק ה, שמקורם הן במזרח הן במערב וזמנם מן המאה השש־עשרה עד המאה העשרים. אסף בן־משה מפנה את מבטנו למגוון הלשוני של יהודי עיראק, בעומדו על ההבדלים בין הלהג הערבי־יהודי המדובר של קהילת עאנה לבין הלהג המדובר של קהילת יהודי בגדאד. במאמרה של דלית אסולין נדונה לשונם של רבנים מזרחים שהצטרפו לחסידות ברסלב, שמוצאה אשכנזי. מאמרם של אפרים חזן ורחל חיטין משיח דן בסוגה אחרת, בחליפת איגרות שכתבו חכמים זה לזה בענייני ספרים, וקדם גולדין עוסק במאמרו בשירי חידה עבריים.

המאמרים בכרך זה: מנחם כהנא | דרשות המכילתא דרשב"י לפרשות השבת: לדרך שימושו של עורך המכילתא דרשב"י במקורות מדבי ר' ישמעאל שמחה עמנואל | תשובות הרשב"א: מעט סדר במבוך כתבי היד מיכל עזיזה אוחנה | 'רקח מרקחת' לר' רפאל ברדוגו: על אגדות חז"ל, פרשנות וסמכות ברק הופמן | חילון, קבלה וחברה: מאיר ינא, מגדולי מקובלי עיראק במאה העשרים

כישלון המרד הגדול ברומאים וחורבן ירושלים והמקדש חוללו משבר לאומי עמוק, שערער את החברה היהודית בארץ והעמיד בספק את עתידה. המענה העיקרי למשבר ניתן בבית מדרשם של תנאי יבנה. כאן, ביבנה, החל מאמץ שיקומם של החיים היהודיים נטולי המקדש ועיצובה מחדש של ההלכה לאחר החורבן. מסורותיהם של חכמי יבנה ומעשיהם גיבשו את הנחות היסוד שבבסיס השיח ההלכתי עד עצם היום הזה. אולם דווקא תפקידה המכונן של יבנה טשטש את דמותה לאורך הדורות. המיתוסים שנקשרו בה עמעמו את דיוקנם המקורי של חכמיה, והמסורות המאוחרות שצמחו ממנה הסתירו את קווי הייחוד של משנתם. הספר יבנה וחכמיה מזמין את הקוראים למסע פרשני, היסטורי ורעיוני בין סבך מסורות הלכתיות ואגדיות, אל שורשי ההלכה התנאית הנעוצים בתורת חכמי יבנה הראשונים. מבעד למסורות הללו, בעזרת מיטב כלי המחקר והפרשנות התלמודית, נגלה עולמם ההלכתי והרוחני העשיר והקשריו הרחבים. הספר בוחן את תפיסות העומק המצויות ביסוד מחלוקותיהם ההלכתיות. הן יונקות ממגוון זרמים ומסורות קדומות, וטבועות בחותם השקפות עולמם הנבדלות ודפוסי אישיותם הייחודיים. בד בבד, העיון הרוחבי בשיטותיהם חושף זיקות גומלין מפתיעות בין תחומי ההלכה השונים שבהם פעלו. תורתם של חכמי יבנה, הניצבת על פרשת דרכים הרת גורל, מתווכת בין מסורות הפרושים מימי הבית השני ובין משנתם הערוכה של התנאים, אך גם משקפת התמודדות שקולה ומרחיקת ראות עם אתגר החייאת עולם ההלכה והרוח היהודי.

בין המאמרים בכרך זה: אוהד אבודרהם | התחילית "קא־" במנדאית הקלסית אילן אלדר ז"ל | כללי הטעמים המפסיקים בשלושת ספרי אמ"ת מתוך ספר "עדת דבורים" יואל אליצור | תולדות "איגר" בארמית והשתקפותן במשנה חנן אריאל | בגדי השרד: עיוני לשון ונוסח בבבלי יומא עב ע"ב