מאמרים דינה שטיין - דיוקן מעשי חכמים בארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י): בין קדושים לתעלולנים אסנת שרון - הפיל, הלווייתן ונינוה העיר הגדולה: 'סיבוב ר' פתחיה מרגנסבורג' ו'מדרש יונה' והדפסתם יחדיו נינה פינטו־אבקסיס - הפירופו כגשר בין תרבויות בטיטואן שבצפון מרוקו אדם רצון - אל־מַא יסְמַעְשׁ כְּבִּירוּ, יַא אֶלֶת תַּדְבִּירוּ [מי שאינו שומע למבוגרים, לא יֵדע להסתדר בחיים] – קריאה משולבת של פתגמים בהקשרי חיים של יוצאת מצרים בישראל ג'קלין לאזנוב - 'לא ידעתי שאני רוצה להיות רבָּה, לא היה שֵׁם למה שרציתי להיות': סיפורי חיים של רבות בישראל לתולדות הפולקלור מאיר נזרי - ישראל והשבת כחתן וכלה על פי שירי שבת שונים

קבץ על יד , שנתון חברת 'מקיצי נרדמים', הוא במה לפרסום טקסטים עתיקים במדעי היהדות מכתבי יד, שהיקפם קטן מספר. המאמרים בכרך זה: תפילת הבוקר הארץ-ישראלית בשרידי מגילה מן הגניזה , יוצאת לאור על ידי ורד רזיאל-קרצ'מר פיוטי כלף בר סעיד , יוצאים לאור על ידי אמתי הראש פירוש אלמוני לספרי מגניזת אירופה , יוצא לאור על ידי אלה טוביה השלמה למדרש לקח טוב על הקרובה הקלירית 'זכור איכה אנו' , יוצאת לאור על ידי יעקב פוקס עניין ראש חודש – פרק י"ח מתוך החיבור 'איסור והיתר' , יוצא לאור על ידי י' צבי לנגרמן 'כללי הקל וחומר' – חומר חדש מספרות הכללים מבית מדרשו של ר' יצחק קנפנטון , יוצאים לאור על ידי אבירם רביצקי פירוש פילוסופי וקבלי של ר' מיכאל בן שבתי בלבו למזמור כט בתהלים , יוצא לאור על ידי דב שוורץ פירוש ר' דוד אבן יחייא להקדמת מורה הנבוכים לרמב"ם , יוצא לאור על ידי אלי גורפינקל

The Zohar is one of the most sacred, authoritative, and influential books in Jewish culture. Many scholarly works have been dedicated to its ideas, its literary style, and the question of its authorship. This book focuses on other issues: it examines the various ways in which the Zohar has been received by its readers and the impact it has had on Jewish culture, including the fluctuations in its status and value and the different cultural practices linked to these changes. This dynamic and multi-layered history throws important new light on many aspects of Jewish cultural history over the last seven centuries. Boaz Huss has broken new ground with this study, which examines the reception and canonization of the Zohar as well as its criticism and rejection from its inception to the present day. His underlying assumption is that the different values attributed to the Zohar are not inherent qualities of the zoharic texts, but rather represent the way it has been perceived by its readers in different cultural contexts. He therefore considers the attribution of different qualities to the Zohar through time, and the people who were engaged in attributing such qualities and making innovations in cultural practices and rituals. For each historical period from the beginning of Zohar reception to the present, Huss considers the social conditions that stimulated the veneration of the Zohar as well as the factors that contributed to its rejection, alongside the cultural functions and consequences of each approach. Because the multiple modes of the reception of the Zohar have had a decisive influence on the history of Jewish culture, this highly innovative and wide-ranging approach to Zohar scholarship will have important repercussions for many areas of Jewish studies.

השאיפה לטהרה עמדה במוקד התרבות הדתית של יהודי העת העתיקה ועיצבה את תמונת עולמם, אורחות חייהם ויחסיהם החברתיים. קבוצות שונות הציעו דרכים למימוש חיי טהרה וכרכו בה גאולה עצמית ותיקון קוסמי. הספר טהרה וקהילה בעת העתיקה: מסורות ההלכה בין יהדות בית שני למשנה מציע תיאור מקיף של תחום הטהרה, אופייה ותכליתה בעולמם של יהודי בית שני בכלל, ובפרט בתורתם של הפרושים. על רקע תפיסות מתחרות, המופיעות בספרות קומראן ובברית החדשה, הציעו הפרושים חלופה משלהם לחיי טהרה שבה נכרכו מסורת בדלנית ואידאולוגיה חברתית. מקורות התקופה משרטטים אורח חיים מעורר מחלוקת הממוקד בהגנה על הגוף במקום על הקודש, ובשליטה על הטומאה במקום שעבוד לעוצמתה הקוסמית. מדיניות הפרושים הוסיפה ועיצבה את דמותן של ההלכה והקהילה גם לאחר החורבן, ותורתם הניחה את היסודות לפעילותם של התנאים בתוך הקשרים חברתיים משתנים. ניתוח ביקורתי של תולדות מסורות ההלכה בתחום הטהרה במשנה ובתוספתא חושף את תהליכי התפרקותה של התרבות הדתית הקדומה והתגבשותה של תורת החכמים. הספר זכה בפרס מרדכי איש-שלום לספר ביכורים בתולדות ארץ ישראל לשנת תשע"ח.

באחד משיעוריו סיפר ישעיהו ליבוביץ לתלמידיו: “כאשר נפגשתי ברחוב בש”י עגנון הוא תפס אותי ושאלני בזו הלשון: “אמור לי, ישעיה, מהו הדבר אשר שבר את הכוח העצום אשר היה לתורה בעם ישראל במשך כל הדורות?” … אמרתי לו לעגנון: … “כוחה של התורה בעם ישראל נשבר, משהפכה התורה לתלמוד-תורה!” … מששמע את תשובתי קיבל אותה ממש בהתלהבות” (שיחות על ‘שמונה פרקים’, עמ’ 14)”. האמנם צדק ליבוביץ בשיפוטו לרעה את המהפכה הזו שיצרה את ‘חברת הלומדים’? לימוד התורה כדרך חיים המיועדת לרבים, החל בחברה הליטאית בתחילת המאה ה-19, כמענה לחסידות. ישיבת וולוז’ין, בישרה את תחילתו של עידן חדש ביחס לערך זה. במאה ה-20 דרך זו התפשטה לכל הקבוצות האורתודוכסיות כתגובה להשכלה, לחילון ולציונות. גם נשים הצטרפו למגמה זו. ד”ר חנה קהת, צמחה בתוך מורשת ליטאית בתקופה בה התרחשו תהליכים של התרחבות האידאה הזו. קבוצות נוספות הצטרפו למעגלי לימוד התורה. בתנועת החסידות גם כן קמו ישיבות למדניות לתפארת. בתנועה הציונית-דתית, שחרטה על דגלה את שילוב חיי התורה עם חיי העבודה, הופיעו ישיבות גבוהות וישיבות הסדר. נשים החלו ללמוד תורה באופן שיטתי משנות השמונים של ה-20. מדרשות הנשים ערערו את ההגמוניה של הקהילה הלמדנית הליטאית, והן הרחיבו את המנעד של אופי הלומדים ומגמתם. ספר זה מסכם מסע מחקרי ארוך שנים בהגות היהודית העוסקת באידאה של לימוד התורה בעידן המודרני, בתמורות שחלו בה בתוך הקבוצות השונות באורתודוכסיה, בשיטות השונות שהתפתחו בעקבותיהן, ובזיקות ההיסטוריות והחברתיות של האידיאה הזו למציאות ימינו.

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח). אָמַר רָבָא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אַף עַל פִּי שְׁהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. (בבלי, חגיגה ה ע"ב) הספר חלומות ופשריהם בספרות חז"ל יצא לאור לראשונה בווינה בשנת 1923. מצוטטות בו יותר ממאתיים מובאות מספרות חז"ל העוסקות בחלום על מכלול הסוגיות הכרוכות בו, והן מלוות בהערות שוליים רבות. הספר הוא מיזוג מופלא בין ידע ובקיאות במסורת היהודית על מגוון ספרותה הקדומה ובין המחקר בן זמנו של המחבר, יהודי ונוכרי גם יחד, כפי שעולה מן ההפניות הרבות שבשולי הטקסטים, הכוללות אוצרות הספרות הקדומה שעסקה בחלום והישגיה של תרבות העולם של אותם ימים. הספר הוא דוגמה מרתקת ליחס של כבוד והערכה למקורות המשולב בניסיון אמיתי וכן להאיר אותם ולהבינם על בורים. המחבר, הרב דוקטור אלכסנדר קריסטיאנפולר (1884—1942), בן למשפחת רבני העיר ברודי שבגליציה המזרחית, למד ואחר כך לימד בבית המדרש לרבנים בווינה. את ספרו זה, שהוא עיבוד של עבודת הדוקטור שלו, כתב בשנות העשרים לחייו וסיימו ב-1914, אך פרסומו התעכב בשל מלחמת העולם הראשונה. התרגום לעברית נעשה ביוזמת בנו של המחבר, פרופ' נחום קריסטיאנפולר, לזכר הוריו הי"ד שנרצחו בשואה.

השכינה – הנוכחות הנקבית הנמוכה של האלוהות היהודית – מתוארת בספרות הקבלה מימי הביניים באופן מפורט ומפותח. השאלות מה היו המקורות לתפיסותיהם של המקובלים את השכינה ומה היו מניעיהם להפצת האמונה בה, נידונו בהרחבה בספרות המחקר וזכו לתשובות מגוונות ומעמיקות. הספר קיצוץ בנטיעות: עבודת השכינה בעולמה של ספרות הקבלה המוקדמת אינו מבקש להציע תשובה חדשה לשאלות יסוד אלו אלא לבחון את תקפות השאלות. הטענה המרכזית בספר היא שחלק ניכר מבין המקובלים כלל לא פעלו מתוך רצון להפיץ את האמונה בשכינה, אלא ביקשו למתן ולרסן אמונה זו. המחבר פורש תזה חדשה, שלפיה יש לראות בחלקים מספרות הקבלה המוקדמת תגובה לאמונה יהודית במודל אלוהי בן שני רבדים: אלוהות זכרית גבוהה ואלוהות נקבית נמוכה. אמונה זו, שהתפתחה מחוץ לחוגי המקובלים המרכזיים, עוררה דאגה בקרב חלק מהמקובלים שראו בה כפירה חמורה, וכינוה בביטויים קשים כגון 'אמונה בשתי רשויות' או 'קיצוץ בנטיעות'. וייס מצביע בספרו על עדויות למאבק סביב עיצוב דמותה של השכינה במהלך מאה וחמישים השנים הראשונות להתפתחותה של ספרות הקבלה, תוך שהוא מתחקה אחר מסורות פחות ידועות מעולמן של תורות הסוד היהודיות שנותרו בעל פה או שהועלו על הכתב ברמז ובתמצית.

בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה נתלשו ברחבי אירופה אלפי דפים מתוך כתבי יד עבריים עתיקים, והם שימשו כחומר לכריכת ספרים ולעטיפת מסמכים ארכיוניים. דפים אלו, המכונים 'גניזת אירופה', נחשפים אט אט מתוך הכריכות. רובם מכילים יצירות הידועות לנו זה מכבר, אך לעתים מתגלים בהם חלקים מחיבורים חשובים שאבדו ולא שרדו אלא ב'גניזה' זו. בספר שלפנינו מתפרסמים קטעים מקיפים מתוך אחד עשר חיבורים שטרם נודעו. בחלקו הראשון נדפסים חמישה פירושים חדשים למקרא של חכמי צרפת, איטליה וגרמניה בימי הביניים. חלקו השני כולל שישה פירושים לתלמוד הבבלי, שנכתבו למן שלהי תקופת הגאונים ועד למאה השלוש עשרה. לכל אחד מהחיבורים מוקדש מבוא מפורט, ובראש הספר נוסף מבוא כללי רחב על 'גניזת אירופה'.

Women are conspicuously absent from the Jewish mystical tradition. Only the Sabbatian movement, with its unprecedented female liberationist, egalitarian agenda, acknowledged women’s spiritual inspiration and invested them with authority. It abandoned the halakhic norms governing relations between the sexes, turned the Messiah's wife into his full consort, and generated a syncretistic cult of the ‘holy maiden’ venerated as the female messiah. A fascinating study of an early-modern movement that transcended traditional gender paradigms. Women are conspicuously absent from the Jewish mystical tradition. Even if historically some Jewish women may have experienced mystical revelations and led richly productive spiritual lives, the tradition does not preserve any record of their experiences or insights. Only the chance survival of scant evidence suggests that, at various times and places, individual Jewish women did pursue the path of mystical piety or prophetic spirituality, but it appears that they were generally censured, and efforts were made to suppress their activities. This contrasts sharply with the fully acknowledged prominence of women in the mystical traditions of both Christianity and Islam. It is against this background that the mystical messianic movement centered on the personality of Sabbatai Zevi (1626-76) stands out as a unique and remarkable exception. Sabbatai Zevi addressed to women a highly original liberationist message, proclaiming that he had come to make them ‘happy as men’ by releasing them from the pangs of childbirth and the subjugation to their husbands that were ordained for women as a consequence of the primordial sin. This unprecedented redemptive vision became an integral part of Sabbatian eschatology, which the messianists believed to be unfolding and experienced in the present. Their New Law, superseding the Old with the dawning of the messianic era, overturned the traditional halakhic norms that distinguished and regulated relations between the sexes. This was expressed not only in the outlandish ritual transgression of sexual prohibitions, in which the Sabbatian women were notoriously implicated, but also in the apparent adoption of the idea—totally alien to rabbinic Judaism—that virginity, celibacy, or sexual abstinence were conducive to women´s spiritual empowerment. Ada Rapoport-Albert traces the diverse manifestations of this vision in every phase of Sabbatianism and its offshoots. These include the early promotion of women to centre-stage as Messianic prophetesses; their independent affiliation with the movement in their own right; their initiation in the esoteric teachings of the Kabbalah; and their full incorporation, on a par with men, into the ritual and devotional life of the Messianic community. Their investment with authority was such as to elevate the Messiah's wife (a figure mostly absent from traditional messianic speculations) to the rank of full Messianic consort, sharing in her husband´s redemptive mission as well as his divine dimension. By the late eighteenth century, a syncretistic cult had developed that recognized in Eva—the unmarried daughter of Jacob Frank, one of Sabbatai Zevi´s apostate Messianic successors—an incarnate female aspect of the kabbalistic godhead, worshipped as `Holy Virgin´ and female messiah by her father’s devotees. This was the culmination of the Sabbatian endeavor to transcend the traditional gender paradigm that had excluded women from the public arena of Jewish spiritual life.

Maimonides was not the first rabbinic scholar to take an interest in philosophy, but he was unique in being a towering figure in both areas. His law code, the Mishneh torah, stands with Rashi's commentary on the Babylonian Talmud as one of the two most intensely studied rabbinic works coming out of the Middle Ages, while his Guide for the Perplexed is the most influential and widely read Jewish philosophical work ever written. Admirers and critics have arrived at wildly divergent perceptions of the man. We have Maimonides the atheist or agnostic, Maimonides the sceptic, Maimonides the deist, Maimonides the Aristotelian, the Averroist, or proto-Kantian. We have a Maimonides seduced by the blandishments of 'accursed philosophy'; a Maimonides who sowed the seeds that led to Spanish Jews' loss of faith and mass apostasy and who was therefore responsible for the demise of Spanish Jewry; a Maimonides who incorporated philosophical elements into his rabbinic works and wrote the Guide for the Perplexed not to propagate doctrines to which he was personally committed but in order to rescue errant souls seduced by philosophy; a Maimonides who was the defender of the faith and defined the articles of Jewish belief for all time. In his own estimation, Maimonides was neither exclusively a dedicated philosopher nor exclusively a devoted rabbinist: he saw philosophy and the Written and Oral Torahs as a single, harmonious domain, and he believed that this view was similarly fundamental to the lives of the prophets and rabbis of old. In this book, Herbert Davidson examines Maimonides’ efforts to reconstitute this all-embracing, rationalist worldview that he felt had been lost during the millennium-long exile.

בין המאמרים המופיעים בכרך זה: יהודה ליבס – העירום והמלובש: עבודת הקודש הסודית והאזוטריות של פילון האלכסנדרוני ערן ויזל – שאלת חלקו של משה בכתיבת התורה בספרות חז"ל ובמעבר לימי הביניים דב שוורץ – דרכי קיצור ספר 'מקור חיים' לר' שלמה אבן גבירול בידי ר' שם טוב אבן פלקירה אליעזר חדד – 'לא תרצח' בכתבי הרמב"ם – בין אתיקה לפוליטיקה אבישי בר-אשר – 'פירוש של מאור קדוש' – גלגולי מדרשות ה'זוהר' בפירוש לא ידוע לעשרת הדיברות מאת ר' משה ד ליאון

הספר משנה ותוספתא כתובות: נוסח, פרשנות ועריכה כולל מהדורות חדשות של מסכת כתובות במשנה ובתוספתא ומציע דגם חדש של ההדרת שני החיבורים האלה במקביל, כדי להמחיש את תלותם ההדדית ולהקל על קריאתם הסינופטית. המבוא עוסק בהרחבה בסוגיות מרכזיות בחקר המשנה והתוספתא, ובייחוד בסוגיות הקשורות לביקורת הנוסח של שני החיבורים הללו, ומסביר את העקרונות המונחים ביסוד המהדורות הכלולות בספר. לאחר מכן מחולקת המסכת, הן במשנה והן בתוספתא, ל-16 חטיבות נושאיות. לפני כל חטיבה באה הקדמה המתמקדת בסידור החומר שבה במשנה ובתוספתא ובטיב הקשרים בין שני החיבורים הבאים לידי ביטוי בחטיבה. לאחר מכן מובאות שתי המהדורות, כאשר קטעים מקבילים במשנה ובתוספתא מוצגים במידת האפשר זה מול זה. כל אחת מן המהדורות מלווה בשינויי נוסח נבחרים ובפירוש. לשימת לב הקוראים: הספר סודר כך שישנה הקבלה בין משנה והתוספתא המתאימה. מסיבה זו נותרו עמודים 76, 82, 97, 100, 124, 177, 180, 220, 240, 256, 298, ו-300 ריקים. העמודים הללו הושארו ריקים במכוון.