נישואי אדם ושדה
גלגוליו של מוטיב בסיפורת העממית של יהודי אשכנז במאות הט"ז-הי"ט
המוטיב העממי הידוע של נישואין בין יצור אנושי ליצור דימוני, במיוחד בין גבר בשר ודם לאישה-שדה, היה שכיח למדי בספרות ישראל בימי הביניים, הן בעברית הן ביידיש, וגם בפולקלור היהודי של הדורות האחרונים לא נפקד מקומו במזרח ובמערב כאחד. מן המאות הי"ג-הי"ח הגיעו לידנו כעשרה סיפורים שמוטיב זה עומד במרכזם, אך אין ספק, כי הללו אינם אלא מדגם מקרי מתוך מכלול עשיר יותר שלא שרד. מכל אלה הנפוץ והמוכר ביותר הוא ללא ספק "מעשה ירושלמי", הסיפור הידוע על יהודי שבעקבות הפרת שבועתו לאביו מתגלגל לארץ השדים, שם הוא נאלץ לשאת לאישה שדה, הממיתה אותו בסופו של דבר בנשיקתה. בנוסחתו הנובליסטית המפותחת הועתק סיפור זה שוב ושוב בכתבי-יד, חזר ונדפס פעמים רבות, ואף זכה לתרגומים-עיבודים רבים למדי, הן ללשונות יהודיות הן ללשונות זרות. אין תימה אפוא, שבמשך תקופה ארוכה היה זה הסיפור היחיד מסוגו שזכה לתשומת לבם של חוקרי הפולקלור היהודי, שדנו בו בעיקר בשנות השלושים והארבעים של המאה הכ'. ואולם, במחקרים אלה נדון "מעשה ירושלמי" כסיפור יוצא דופן, ולא נעשה בהם ניסיון של ממש לראותו על רקע מסורת סיפורית רחבה יותר. מטרתו לדון בסיפורת היהודית שעניינה נישואי אדם ושדה, לא מתוך התמקדות בטקסט בודד, כי אם תוך ניסיון לראות את הסיפורת הזאת על רקע רחב יותר של מסורת סיפורית רבגונית ורבת גלגולים. החיבור מתרכז בתיאורם, ניתוחם ופרסומם המלא של חמישה טקסטים מסוג זה, שנבחרו מתוך מכלול הסיפורים שהגיעו לידנו, בין השאר מתוך מגמה להדגיש את התפקיד החשוב שמילאה לשון יידיש בהתפתחותה של סיפורת זו, תפקיד שלא זכה עד כה מקום הראוי בחקר הסיפורת על נישואי אדם ושדה. שלושה מחמשת הסיפורים הם ביידיש, אחד הוא דו-לשוני (עברית ויידיש) ואחד הוא עברי. הם משתרעים על תקופה של כארבע מאות שנה: החל בכתב-יד מראשית המאה הט"ז וכלה בסיפור שנרשם מתוך מסורת שבעל-פה בשלהי המאה הי"ט. השער הראשון של החיבור שלפנינו יוחד כולו לניתוח מפורט של הסיפור הקדום ביותר על נישואי אדם ושדה שהגיע לידנו ביידיש, סיפור שמקורות יניקתו מגוונים ודרכי הרכבתו מאלפות. השוואתו המדוקדקת של סיפור זה ל"מעשה ירושלמי" מעלה, שיש שורה ארוכה של הבדלים ביניהם, הן במוטיבים בודדים הן בתבניות כלליות, הבדלים המעידים, כי "מעשה מוורמס" אינו נוסח נוסף של "מעשה ירושלמי", כפי שסובר דן, אלא תבנית סיפורית חילופית, בעלת מבנה ומגמה משלה. מעקב אחרי גלגוליה של תבנית זו בספרות של המאות הי"ז והי"ח חושף את עקבותיה הברורים, הן באוספי הסיפורים ביידיש (ס' מעשה נסים) הן בספרות המוסר המובהקת (ס'קב הישר|) והן בהגיוגרפיה הלוריאנית המאוחרת (ס' תולדות האר"י), אלא שהיא לובשת צורה ופושטת צורה בהתאם להקשר ולמגמה שלמענה גויסה. למעקב זה יוחד שערו השני של החיבור. השער הזה מסתיים בהתבוננות בגלגולה של התבנית האמורה בפולקלור החי של מזרח אירופה בדורות האחרונים כפי שהוא משתקף בסיפור שעדיין היה נפוץ במזרח גאליציה בשלהי המאה הי"ט). המחקר שלפנינו מגלה לא רק את חוליותיה המגוונות ורבות-הפנים של מסורת סיפורית אחת, אלא אף חושף את חיוניותה הרבה של סיפורת זו ואת כושר הסתגלותה לצרכים משתנים במשך ארבע מאות שנה של מסירה בכתב ובעל-פה. מבחינה זו מצטרפת הסיפורת היהודית על נישואי אדם ושדה לזו העוסקת בגירוש דיבוקים, שגם בה נחשפו עושר ויכולת התגוונות ניכרים.
להמשך
