גופן של נערות פורץ לתודעה הציבורית בעת דיון במראה שלהן, במיניותן ובפגיעותן. הספר נערות וגופן: מדברות, נוכחות, נסתרות , מאיר ומפענח את ההתייחסות החברתית לגופן של נערות ישראליות, שבה בעת מכחישה ומתעלמת ממנו, מחפיצה וחושפת אותו. פרקי הספר יוצרים פסיפס מעמיק, מעורר מחשבה ורגש, של התבוננויות בגופן של נערות, כשהוא נוכח ופועל, מוגבל ומושתק, בתרבות, בחינוך, ברווחה, בבריאות ובמשפט. הכותבות -- חוקרות ונשות מקצוע המתמחות במחקר על נערות ובעבודה עמן -- מבקשות לחלץ את גופן של הנערות מן הסמוי אל הגלוי, ולהמיר את המבט המחפיץ בהן בראייה רחבה של ההשתקפות החברתית של הגוף הנשי הצעיר ושל נוכחותו במערכות יחסים מרכזיות בחייהן. זהו ספר ראשון בעברית בתחום המתפתח של לימודי נערות ( girlhood studies ), הבוחן את חייהן של נערות על רקע השתייכותן לקבוצות חברתיות מגוונות מנקודת מבט מגדרית ביקורתית. פרקיו מעשירים את השיח האקדמי והידע המקצועי על אודות נערות ומרחיבים את אפשרויות הפעולה החברתיות עמן ולמענן.

The encounter of Jews with the Enlightenment has so far been considered almost entirely from a masculine perspective. In shifting the focus to a group of educated Jewish women in Berlin, this engaging study makes an important contribution to German Jewish history as well as to gender studies. Natalie Naimark-Goldberg's study of these women's letters,literary activities, and social life reveals them as cultivated members of the European public. Their correspondence allowed them not only to demonstrate their intellectual talents but also to widen their horizons and acquire knowledge—a key concern of women seeking empowerment. Her descriptions of their involvement in the public sphere, a key feature of Enlightenment culture, offer important new insights: social gatherings in their homes served the purpose of intellectual advancement, while the newly fashionable spas gave them the opportunity to expand their contacts with men as well as with other women, and with non-Jews as well as Jews, right across Europe. As avid readers and critical writers, these women reflected the secular world-view that was then beginning to spread among Jews. Imbued with enlightened ideas and values and a new feminine awareness, they began to seek independence and freedom, to the extent of challenging the institution of marriage and traditional family frameworks. A final chapter discusses the relationship of the women to Judaism and to religion in general, including their attitude to conversion to Christianity—the route that so many ultimately took.

In 1908, Pauline Wengeroff published the first piece of writing by a woman in the history of Jewish literature to tell the story of a life and a family with historical consciousness and purpose. It is also the first account in this literature to make women, and men, the focus of a gendered inquiry. Shulamit Magnus’s biography of this extraordinary woman lets readers share Wengeroff’s life, her aspirations, and her disappointments, making a significant contribution to women’s history and to our understanding of the emergence and shape of Jewish modernity. Pauline Wengeroff was born in 1833 into a pious Jewish family in Bobruisk in the Pale of Settlement (now Belarus); she died in 1916 in Minsk. Her life, as recounted in this biography, based in part on Shulamit Magnus’s award-winning critical edition of Wengeroff’s Memoirs of a Grandmother, was one of upheaval and transformation during Russian Jewry’s passage from tradition to modernity. Remarkably, Wengeroff's narrative refracts communal experience and larger cultural, economic, and political developments through her own family life, interweaving the personal and the historical to present readers with an extraordinary account of the cultural transformation of Russian Jewry in the nineteenth century. Wengeroff's is the first piece of writing by a Jewish woman to display such authorial audacity and historical awareness, and the first contemporaneous account of Jewish society in any era to make the sensibilities and behaviour of Jewish women—and men—a central focus, providing a gendered account of the emergence of Jewish modernity. In this, her memoirs are a full counterpart to the male-centred autobiographies of her contemporaries, and the basis for much new thinking about gender and modernity. Shulamit Magnus probes Wengeroff’s consciousness and social positioning as a woman of her era and argues that, though Wengeroff was well aware of the women’s movement in Russia, she wrote not from a feminist perspective but because of her socialization in traditional Jewish society. A brilliant woman who loved books, Wengeroff produced a carefully crafted, beautifully written, and compelling account of tradition and its demise; of intergenerational and marital strife over Jewishness; and of betrayal, loss, and hope. Despite a dramatic and readily accessible narrative—what Magnus calls ‘Wengeroff’s myth of her life story'—Wengeroff embeds much counter-evidence in her memoirs that subverts this same myth. Why she constructs—and also, if unconsciously, subverts—the particular myth she does is a major focus of this study. Using archival and secondary sources, Magnus goes beyond constructing a portrait of Pauline Wengeroff, her family, and her social circles to consider how Memoirs of a Grandmother came to be in the form in which we have it: this is a biography of a literary work as well as of a woman. She documents its astonishing success: published for the first time (largely in German, in Berlin) in 1908, it was republished in 1910, 1913, 1919, and 1922 to rave reviews, in the Jewish but also the non-Jewish press, in Germany, Austria, Russia, and even the Netherlands. Organized topically rather than chronologically, Magnus introduces the reader to Wengeroff’s life, aspirations, and her disappointments—above all, with her husband, who ridiculed her attachment to traditional observance and forced her to relinquish it, and with her seven children. It raises the question of Wengeroff's actual intended audience for her work and argues that, her title notwithstanding, it was not her biological offspring but other ‘grandchildren’ from among the Jewish youth of the fin de siècle who shared her Jewish cultural nationalism and her affinity with Herzlian Zionism. Finally, Magnus probes the reception of Memoirs on two continents, Europe and North America, to reveal a surprising story of the same work being read as an apologia for tradition (Orthodoxy) and for assimilation and even conversion—both, she argues, fundamental, if revealing, misreadings. When Pauline Wengeroff died in 1916, the world was very different from the one in which she had grown up. Her story makes a significant contribution to Jewish women’s history; to east European Jewish history; to the history of gender, acculturation, and assimilation in Jewish modernity; and to the history of Jewish writing and Jewish women’s writing.

ההנקה נתפסה מאז ומעולם כפעולה טבעית ואינסטינקטיבית, שהבטיחה את הישרדותו של הגזע האנושי לאורך הדורות. ואולם דרך ההנקה, תדירותה והחשיבות שייחסו לה, קשורות למגמות תרבותיות משתנות, כעולה מייצוגים חזותיים של ההנקה המעידים על קשרי גומלין בינה לבין אידאולוגיות חברתיות, דתיות וכלכליות. בעשורים האחרונים ניכרת בעולם המערבי מעין 'מַאניה' בנוגע להנקה ולחשיבותה . בספר השָׁד שיצא מן הבקבוק מתחקה המחברת אחר המקורות הרעיוניים של עידוד ההנקה האימהית בחברה המערבית המודרנית, זאת באמצעות סקירה של ייצוגי ההנקה במאות יצירות שנוצרו בצרפת בתקופה שבין המהפכה הצרפתית למלחמת העולם הראשונה. בעזרת מקורות חזותיים וטקסטואליים מגוונים, פורשת גל ונטורה את הגורמים ההיסטוריים, הפוליטיים, הדתיים והכלכליים שהשפיעו על ייצוגי ההנקה ותחליפיה באמנות הצרפתית. היא מאירה את הלכי הרוח המשתנים במאה התשע עשרה בצרפת בנוגע להנקה האימהית, שהשפעתם ניכרת גם בהאדרת ההנקה בעולם המערבי בימינו אנו.

ספר זה הוא פריו של עיון מחקרי בכתביהן של סופרות מוכשרות שכתבו ביוגוסלביה לשעבר. בחלק הראשון ימצאו הקוראות והקוראים מבוא ופרקי עיון במכלול יצירתן של ארבע מתוך למעלה מארבעים סופרות יהודיות שכתבו בשפות סרביות/קרואטיות וסלובנית, תוך התייחסות לכתביהן מהיבט הביטוי שניתן בהם לחוויה הקיומית שלהן כנשים יהודיות בעולם בן זמננו, במציאות רבת תהפוכות ושינויים גורליים. החלק השני כולל מבחר תרגומים מתוך כתבי ארבע הסופרות וקטעים נוספים. בכל אחד מן הסיפורים או הפרקים שתורגמו ניתן ביטוי לחוויית הקיום הנשית ביוגוסלביה בעידן זה, ובחלק ניכר מהם גם לקשר הבלתי נפרד בינה ובין המודעות למשקלה של הזהות היהודית בחייהן, בגורלן ובכתיבתן של סופרות אלה.

הקיבוץ והמושב הם שתי מסגרות שיתופיות וולונטריות שהצמיחה תנועת הלאום היהודית בארץ-ישראל ברוח האוטופיה הסוציאליסטית. בדומה למסגרות וולונטריות אחרות כגון, קומונות, תנועות חברתיות, מפלגות וכו', אשר משחר המודרניות הושפעו מהפרויקט הסוציאליסטי, נעשתה הבטחת השוויון המגדרי בקיבוץ ובמושב לאחד מעקרונות היסוד של אותן קהילות. הבטחה זו טמנה בחובה ניסיון ליצור חברה שיתופית חדשה שבה היה צפוי להשתנות ואף להיעלם הגבול המגדרי המפריד בין הספירה הציבורית-הגברית, מקור הכוח, הסמכות והיוקרה, לבין הספירה הפרטית - הנשית, מקור השליטה על הנשים לאורך ההיסטוריה. ספר זה, בא להציג את ההתפתחות ההיסטורית של הגבולות המגדריים בקיבוץ ובמושב, תוך הפניית הזרקור אל הספירות הפרטיות והציבוריות המשתנות. לשם כך הוא מביא קול רב-גוני ורב-תרבותי של חברות הקיבוץ והמושב, חברות חילוניות ודתיות, ותיקות ו"עולות חדשות", שדרכן הוא מציג סוגיות מן העבר ומן ההווה, וחושף נושאים שלא תמיד זכו להתייחסות ראויה. הספר שופך אור נוסף על מנגנוני שיעתוק אי השוויון המִגדרי בעידן המודרני, יהיה זה בגרסתו הסוציאליסטית, הקפיטליסטית או הבתר-תעשייתית. אחד הלקחים שהספר בוודאי תורם, הוא תיאור נוסף של המגבלות המלוות כל ניסיון לשוויון מגדרי המתמקד רק בשינוי מעמדן של הנשים - על בסיס של זהות או על בסיס של שוני עם הגברים- מבלי להשמיע דרישה זהה לגבי הגברים, ובכך לפרק את הגבולות המגדריים.

The encounter of Jews with the Enlightenment has so far been considered almost entirely from a masculine perspective. In shifting the focus to a group of educated Jewish women in Berlin, this engaging study makes an important contribution to German Jewish history as well as to gender studies. Natalie Naimark-Goldberg's study of these women's letters,literary activities, and social life reveals them as cultivated members of the European public. Their correspondence allowed them not only to demonstrate their intellectual talents but also to widen their horizons and acquire knowledge—a key concern of women seeking empowerment. Her descriptions of their involvement in the public sphere, a key feature of Enlightenment culture, offer important new insights: social gatherings in their homes served the purpose of intellectual advancement, while the newly fashionable spas gave them the opportunity to expand their contacts with men as well as with other women, and with non-Jews as well as Jews, right across Europe. As avid readers and critical writers, these women reflected the secular world-view that was then beginning to spread among Jews. Imbued with enlightened ideas and values and a new feminine awareness, they began to seek independence and freedom, to the extent of challenging the institution of marriage and traditional family frameworks. A final chapter discusses the relationship of the women to Judaism and to religion in general, including their attitude to conversion to Christianity—the route that so many ultimately took.

חד-הוריות, תשלומים ממשרד הרווחה, מסיבת בר-מצווה, חזרה בתשובה, עבודה במפעל, הימורים, לידות – כל אלו ועוד מרכיבים את שגרת יומן של נשים רבות בעיירות פיתוח. האנתרופולוגית פנינה מוצפי-האלר, בעצמה בת לעיירת פיתוח, מציבה במוקד כתיבתה את סיפוריהן של חמש נשים מזרחיות בנות ירוחם המתמודדות, כל אחת בדרכה, עם חוויית החיים של המרחב הפיזי, חברתי ותרבותי שהוא עיירת פיתוח - עם מערכת השכלה ירודה, מיעוט מקומות תעסוקה ודימוי חברתי שלילי. "הספר בקופסאות הבטון הוא אתנוגרפיה פמיניסטית אמיצה. בכתיבה בהירה, שווה לכל נפש, מצליחה המחברת להראות כיצד מגדר, מעמד ואתניות אינן קטגוריות עצמאיות אלא מוטענות זו על זו, לעתים בצורות מפתיעות. הספר מוסיף רב-ממדיות להבנת השאלה המזרחית בישראל תוך הרחבת מושג המזרחיות ומבלי להתפשר על הנחות היסוד של המחקר הפוסט-קולוניאלי." - פרופ' יהודה שנהב, המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל אביב "את המבט של הפמיניזם הליברלי האשכנזי על "תקרת הזכוכית" ממירה פנינה מוצפי-האלר במבט רב-כיווני, הכולל צירי זהות שהמחקר הפמיניסטי הלבן מזניח, כמו מעמד, דת, השכלה ואתניות. אלה מצטלבים זה בזה לכלל "קופסת בטון" של מגבלות שבמסגרתן נשים מנסות לייצר לעצמן חיים בעלי משמעות. המחברת מציעה ניתוח חד ומבריק שמוביל לפיתוח שפה מחקרית של שותפות ושוויון המאפשרת לא רק לחלץ ידע אלטרנטיבי אלא גם לעקוב אחר תהליך היווצרותו ועל חלקה שלה בייצורו." - ד"ר אורלי לובין, החוג ללימודי ספרות, אוניברסיטת תל אביב "בדיאלוג מתמשך, לעתים נוקב, עם חמש נשים מזרחיות, ממחישה המחברת כיצד מצליחה כל אחת מהן לעצב חיים של משמעות בתוך מגבלות מבניות של עיירת פיתוח מרוחקת. הדמויות המורכבות והכתיבה האמפטית והביקורתית כאחת , שואבות את הקוראות והקוראים לדיאלוג עם גיבורות הספר ועם המחברת, וגם עם עולמם הם." - פרופ' דבורה ברנשטיין, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה

"הנישואין ההלכתיים מקבעים את המעמד של האדם כקניין [...] זוהי שליטה טרוריסטית במיניות של האשה שלא חלה על הגבר". דברים אלה מבטאים שמץ מחוסר הנוחות שחשות נשים דתיות מודרניות ביחס לטקס הנישואין המסורתי. הספר עוקב אחר ניסיונותיהן לשנות את הטקס, לאתגרו ולהתנגד לו, ובד בבד להישאר חלק ממנו. הן בוחרות להביע את הסכמתן ואת התנגדותן לרכיבים שונים במסורת באופן שישקף את תפיסת עולמן השוויונית והאורתודוקסית. יחסי הכוח החברתיים של הנשים עם סביבתן הקרובה מתארים מהפכה המתחוללת בחברה הדתית בצל המפגש שבין מסורת ומודרנה ובין אורתודוקסיה ופמיניזם. גם נשים שאינן דתיות המתקשות לקבל מרכיבים שונים בטקס הנישואין היהודי ימצאו בספר הד לרחשי לבן. הספר מאפשר מבט מעמיק במשא ומתן בין ערכים בחברה הדתית הישראלית ומספק כלים מרתקים לבחינת המפגש שבין טקסים לבין זהות והזדהות. הספר תורם לא רק למי שמתעניין בפמיניזם דתי אלא גם לכל מי שמבקש להבין את האופן שבו דתות מתפקדות, משתנות ומשתמרות בעולם המודרני. "מחקר אנתרופולוגי מרתק של אחת מפרשות הדרכים המשמעותיות בחייה של האישה האורתודוקסית המודרנית. לראשונה מתוארת ומנותחת הדרך שבה פמיניסטיות דתיות מותחות עד למקסימום את גבולות האפשר והמותר על פי ההלכה והמסורת. שילוב מבריק בין היכרות עם עולם זה מבפנים ובין ניתוח מושכל המביא לתובנות חדשות של הנשים ושל חוגן החברתי ." פרופ' טובה כהן, ראש התכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן

הטרדה מינית היא עברה נפוצה המתרחשת ברחוב, בבית, בעבודה ובכל מקום. כיום כולנו מודעים לקיומן של הטרדות מיניות ולכך שהן אסורות בחוק. אך האם מבט חודר, מחמאה, או תמונת עירום יכולים להיחשב הטרדה מינית? האם כאשר אישה מטרידה גבר זו הטרדה? ספר זה מציג את החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית ותשובות לשאלות שהוא מעורר. הוא מסביר מה אסור, מדוע, וכיצד להתמודד עם הטרדה; מהי אחריות מעביד ומהו תפקיד האחראית על קיום החוק במקום העבודה. הוא מקיף, שיטתי, מקצועי וקריא. הספר מיועד לכל אשה וגבר בישראל וגם לאנשי מקצוע העוסקים בתחום: לשופטות ולשופטים, לעורכי דין ולעורכות דין ולאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הוא מיועד לסטודנטים וסטודנאיות למשפטים ולמדעי החברה. הוא מכיל - להמחשה - שלושים ארועי הטרדה ואת ניתוחם המשפטי. בנוסף להצגת האסור והמותר, הספר ממקם את החוק למניעת הטרדה מינית בהקשר המהפכה הנורמטיבית שהחברה הישראלית עוברת. הוא משווה את החוק הישראלי לאמריקאי, מגדיר סוגים שונים של הטרדה, ומבאר כיצד מתייחסות גישות תאורטיות שונות להטרדה המינית. ד"ר אורית קמיר, חוקרת ומרצה למשפט ומגדר, השתתפה בניסוח החוק למניעת הטרדה מינית ומלווה אותו מיום חקיקתו במחקר, בכתיבה, בהרצאות ובשיח הציבורי. היא מביאה אל הספר ניסיון עשיר השואב מכל המקורות הללו. ספריה הקודמים: פמיניזם, זכויות ומשפט (2002, משרד הביטחון); שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם (2004, כרמל); עבוד אדם וחוה: פמיניזם ישראלי, משפטי וחברתי (2007, כרמל); Every Breath You Take: Stalking Narratives and The Law (2001, Michigan University Press); Fraemd: Women in Law and Film (2006, Duke University Press).

נשים במזרח התיכון זוכות באחרונה לתשומת לב רבה לאור ההתפתחויות הפוליטיות, התרבותיות והכלכליות המתרחשות באזור. ניתוח מגדרי המדגיש את ההיבטים ההיסטוריים והעכשוויים שבהבחנה בין המינים הפך חלק בלתי נפרד מחקר האזור ותולדותיו. קובץ המאמרים נשים ומגדר במזרח התיכון במאה העשרים , המביא מפירות המחקר בנושא מעניין וחשוב זה, מבקש להעשיר את הידע ולערער סטריאוטיפים. המאמרים, פרי עטם של חוקרות וחוקרים ישראליים, דנים ביוצרות בתחומי הקולנוע והספרות, בפולמוס על הלבוש האסלאמי, בהשכלת נשים ובתנועות נשים. הקובץ עוסק גם ביחסה של המדינה לנשים ויחסן שלהן למדינה. הוא נוגע בפמיניזם ממלכתי, כאשר המדינה מבקשת לקבל על עצמה את שיפור מצבן של הנשים, וכן בגילויי אופוזיציה מצדן של נשים ביחס למדיניות הננקטת כלפיהן. המאמרים מקיפים את "המאה העשרים הארוכה" ששורשיה בשלהי המאה התשע עשרה ואת רוב ארצות המזרח התיכון. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לנשים איראניות, תורכיות, עיראקיות, פלסטיניות ובדוויות בישראל. כל המתעניין במזרח התיכון בכלל ובנשים ומגדר בפרט ימצא בספר מידע עשיר וזוויות מבט חדשות. "קובץ מאמרים רענן, קריא וחדשני, המבטא נאמנה את המגמות העולות עתה בחקר תופעת המגדר בחברות המוסלמיות מאיראן עד צפון אפריקה. הדגש הוא לא עוד רק על יצוגיים ותדמיות כי אם על החברה והכלכלה ועל יכולותיה ומגבלותיה של הפעולה הקיבוצית המאורגנת של נשים בתוככי מה שנשאר עדיין עולם פטריארכלי. נשאר כזה ובכל זאת משתנה בהתמדה." - פרופ' עמנואל סיון , האוניברסיטה העברית

מה מניע נשים בדוויות ללחום למען רכישת השכלה גבוהה? מאין שואבות הן את כוחן? באילו אסטרטגיות הן נוקטות כדי להצליח? האם הן מהוות דוגמה אישית לנשים צעירות אחרות? האם הן כוח מחדש בקהילתן? מהו המחיר שהן נאלצות לשלם? שאלות אלו נידונות בספר מודרות ואהובות , העוסק בעולמן של הנשים הבדוויות בנגב שיצאו לרכוש השכלה גבוהה בישראל. הספר נוגע בתחומי חייהן הגלויים והסמויים, מספר על הכאב והכוח של הנשים באמצעות סיפורים הנוגעים למעמדן כנשות מקצוע, ובעיקר אלה המספרים על חיי האישות והמשפחה שלהן. לעיני הקורא נפרשת תמונה רחבה של מערכת היחסים המגדרית בקהילה הבדוויות בדרום, תוך כדי דיון בנורמות, מנהגים ויחסי כוח. הספר עומד על השינויים המתרחשים בקרב הנשים הבדוויות בדרום בעשור האחרון, ומתוך כך גם בגברים, ובעיקר ביחסיהן עם האחים והאבות. סיפורי הנשים המרואיינות שזורים בסיפורה האישי של המחברת-החוקרת, ראשונה מקהילתה ומבנות שבטה שרכשה השכלה אקדמית גבוהה.