מקום ההתרחשות אל ארמדילים הוא איי מלווינס בזמן המלחמה בין ארגנטינה לבריטניה, הידועה בשם מלחמת פוקלנד (אפריל-יוני 1982), אך הוא אינו עוסק במלחמה. גיבורי הרומן הם חיילי הצבא הארגנטיני שמנסים לשרוד. המוסר הערכי המבדיל בין טוב ורע וכן שאר ערכי החברה נמדדים כאן בראייה שונה ובלתי צפויה; ארמדילים קובע סוגה לעצמו. פוגוויל יצר ברומן ניסוי חברתי מרתק - בדיוני, אך פעמים מציאותי עד כאב - והקורא זוכה לצפות בהתרחשות התת-קרקעית הזו כמו דרך זכוכית שקופה, בדרך המזכירה את התבוננותם של תלמידים בנמלים בשיעורי הטבע. ואכן, חיים האדם בעולם שיצר פוגוויל אינם שווים יותר מחיי נמלה. מדובר באחד הרומנים הלטינו-אמריקניים החשובים במחצית השנייה של המאה ה-20. ההשפעה של הטקסט על הקורא לא פגה עם סיום קריאת הרומן. "...חזק, יבש, ארסי, נרקוטי, מלהיב, ממכר" איגנסיו אצ´ורייה "בעולם של פוגוויל יסודות הקיום הבסיסיים ביותר גוברים על הכול, חוץ מהדמיון" ניק קייסטור "לאחר פוגוויל דבר עוד אינו כפי שהיה בספרות בשפה הספרדית" דמיאן טברובסקי

מלח בחומות הוא רומנסה רבת רבדים המערבת מציאות ופנטזיה, עולם ישן וחדש, ים, שכונות ערביות עתיקות ומעברת עולים. בלב הספר ניצבת עכו עיר המסתורין וחושפת את חייה הפנימיים המרתקים, הרוחשים סודות, אהבות חוצות גבולות ושנאות ללא גבול. הגיבורות האמיתיות של הספר הן נשים: נשים ליליות-מרעילות, נשים חכמות-מגוננות, נשים אוהבות ונאהבות עד מוות וילדה סקרנית, כותבת נלהבת של מכתבים שהיא מטמינה בין סדקי החומה ובנבכי לבה, ממנו יצמח הספר הזה. הגברים הם גברים של פעם - רומנטיים, יצריים ופגיעים. הגיבורים מדברים ב"עכאווית" אותנטית ורגשותיהם הסוערים מזכירים לקורא כי העלילות הרבות, השזורות זו בזו, מתרחשות על שפת הים התיכון. יותר מכול מציג הספר את כוחה האינסופי של האהבה. מים רבים לא יכבו את האהבה, גם לא ימה של עכו. מלח בחומות הוא מחווה יפהפייה לעכו ולתושביה, לעברה ולפולקלור העשיר שלה. הסופרת בת העיר, ד"ר כרמלה סרנגה, משיבה לה את כבודה האבוד, הראוי לה. יהודית רותם הרומן מלח בחומות מאת גרמלה סרנגה עוסק בעיר עכו. כמקום מפגש בין עמים, דתות ולשונות, כעיר בעלת היסטוריה ארוכה ועשירה מאוד, עכו היא מוקד הרומן שחושף את שכבותיה ומספר את סיפוריה בשפע פרטים ובנדיבות סיפורית. שילוב של עבר והווה, של אגדה ומציאות, של דמיון ושל היסטוריה, הרומן מצליח להראות את חיי היהודים והערבים בעיר, ביחד לחוד, אלו עם אלו ואלו ביחס לאלו. המשותף ליהודים (עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחים), לערבים - וגם לכל מי שהגיע לעכו והתיישב בה במשך הדורות = הוא ההיספגות אל העיר המופלאה הזו והתרומה לסיפוריה, ולתולדותיה. ואת זאת משכילה המחברת לשזור לעלילת זיכרונות ואהבה מרתקת. יורם מלצר

כל עם ומיתוס המצדה שלו. באינדיאני על ההר, הרומן הידוע של חורחה איקאסה, שתורגם כבר ליותר מ-30 שפות ועכשיו גם לעברית בתרגומו הקולח של יורם מלצר, מיתוס מצדה האינדיאני מתרחש על פסגת אחד מהרי האנדים, שם מתבצרים צמיתים עניים ונטולי נשק ותוקעים בקרן המלחמה, השופר שלהם, כדי להכריז על המרד הגדול שלהם נגד הפיאודל הלבן והנצלן וכוחות צבא חמושים. אינדיאני על ההר הוא הרומן האקוודורי המפורסם ביולר בכל הזמנים,ונחשב לספר פורץ דרך בתולדות הספרות הנכתבת על האינדיאנים בדרום אמריקה. מדובר ברומן מחאה חשוב, שזכה למיליוני קוראים ברחבי העולם. אחד מהם היה הרופא הארגנטינאי, ד"ר צ´ה גווארה, שנפגש עם איקאסה וזכה לקבל ממנו עותק חתום של הרומן, שסייע לעצב את משנתו המהפכנית. איקאסה (1978-1906), הנמנה עם גדולי הספרות בשפה הספרדית בכל הזמנים, מכונה השמאן של הספרות האינדיאנית. העולם האינדיאני שהוא מתאר בספריו, הוא לא מה שהתייר המזדמן עשוי לפגוש בהרי האנדים במהלך הפייסטות האינדיאניות הססגוניות, אאל תיאור מחוספס של המציאות העירומה. איקאסה כתב בסגנון ריאליסטי עז ביטוי, המשלב ביקורת חברתית נוקבת. הוא עסק לא רק במעמדם החברתי של האינדיאנים, אלא גם בזהותם התרבותית, העמיק בשורשי אמונותיהם ונגע גם בכמה מהטבואים שלהם. הזעקה האינדיאנית, "הואסיפונגו שלנו", הנחלה שלנו, המשתברת על סלעי ההרים, מהדהדת לא רק בין דפי הספר אלא גם בהרי האנדים עד היום. הזעקה הופכת את הרומן, המתאר כיצד הלבנים מנסים לנשל את האינדיאנים העניים מקורת ביתם הדלה כדי לחפש נפט, לאקטואלי גם בימינו. (ירון אביטוב)

"סוף המשחק" הוא אחד מאוספי הסיפורים הטובים ביותר של הסופר הארגנטיני המהולל חוליו קורטאסר, כותב גאוני הנחשב, לצד חורחה לואיס בורחס, אמן מושלם בתחום הסיפור הקצר. בסיפורים נע קורטאסר בין עולמות של ילדות ובגרות, בין חלום למציאות, בין בדיה לסיוט. ביד אמן הוא מצליח להתל בקורא, לבלבל עליו את תחושת המציאות ולהעבירו ממצב תודעה אחד למשנהו. קורטאסר מבקש לומר לנו שהחיים עצמם הם משחק, שהאדם עצמו משחק ללא הרף, ושהקו המפריד בין מציאות לדמיון, בין עבר, הווה ועתיד, בין תודעות, בין התרחשות לזכרון אינו אלא קו על פני לוח משחק אינסופי, קו שאפשר להשתמש בו, לדרוך עליו ואף לחצות אותו. בסגנון וירטואוזי ובכתיבה חדה להפליא מצליח קורטאסר לבנות עולמות רבים ושונים ולקחת אותנו למחוזות קרובים ורחוקים, מחוזות של תדהמה, פליאה, אימה וגם תמימות של ימי ילדות שאינם חולפים לעולם. חוליו קורטאסר (1914-1984) נולד בבריסל, גדל בארגנטינה וחי, כתב ומת בפריס. הוא חיבר עשרות סיפורים קצרים וכמה רומנים, ביניהם "משחק קלאס", שטרם תורגם לעברית, וקבצי הסיפורים "מתומן", "חיות טרף" ו"נשק סודי". אחד מסיפוריו שימש בסיס לסרטו הידוע של אנטוניוני "יצרים" (Blow Up).

"...בשולי הדרך מרקיבות מכוניות שרופות, שרידים של מעשי ביזה. בסוואנה מסביב רק עצי הבאובב - בדרך זקן ונער. הם הולכים ומתנודדים - הם נמלטים מהמלחמה, המלחמה שטימאה את כל ארצם". סיפורם של טואהיר ומואידינגה, הזקן והנער, נשזר בסיפורה של ארצם מוזמביק, הנתונה במלחמה אינסופית. זהו סיפור של חיפוש זהות אישית, בהיבט הגיאוגרפי הפשוט כמו גם בהיבט הנפשי הפנימי. מיא קואוטו טווה סיפור אנושי, בתיאורים שהריאליזם בהם נמזג בליריות והמציאות מתערבבת בבדיה ובחלום. הספר מתאר את מאבקו של האדם בכוחות של שררה וכיבוש המאיימים להביא כליה על אנושיותו וצלמו. בתוך התוהו ובוהו, ההרס והמוות, מפכים רגשות של אכפתיות, של דאגה לזולת ושל אהבה.