האם נכון יהיה לקבוע כי חרף החרם שהטיל העולם המערבי מאז "עידן התבונה" על החשיבה המיסטית בשל היותה כביכול אי-רציונלית וסכיזופרנית, פחדיו של האדם מהעולם הבלתי-ידוע עדיין ממשיכים להיות אי-רציונליים בגין העובדה שאין הוא יכול לנבא אסונות טבע ומוות בלתי צפויים? האם יש קשר בין משבר ההצטרפות לכתות וההתמכרות לסמים שחוו בני-נוער מערבים להתעניינותם הגוברת במיסטיקה יהודית? בספרו זה, פרד"ס הנפש המשלים את הטרילוגיה של המשנה הפסיכו-סופית שמרדכי רוטנברג החל לפתחה בשני ספריו הקודמים קיום בסוד הצמצום ו שבעים פנים לחיים (מוסד ביאליק, 1990, 1994) ניתן למצוא תשובה לשאלות הנדונות. פרופ' רוטנברג מהאוניברסיטה העברית בירושלים מציג ב פרד"ס הנפש תיאוריה פסיכולוגית עם הדגמות טיפוליות הממחישות כיצד שיטת הפרשנות הפלורליסטית שטיפחה המסורת היהודית יוצרת גשר פסיכו-תירפויטי בין הגישה הקוגניטיבית, הגלומה בעולם ה"פשט" הרציונלי ובין עולם ה"סוד" המיסטי-קבלי. גשר פסיכו-תירפויטי זה מאפשר מעבר דו-סטרי בין חשיבה בשפת ה"פשט" ושפת ה"סוד". כך מראה רוטנברג, כי בניגוד למערב, אשר מתוך דאגת יתר לטיפוח האדם הטכנו-רציונלי גרם לפיתוח מוסדות "הגליה לחולי-נפש" אי-רציונליים. הלגיטימציה המוענקת ביהדות לחשיבה המיסטית מאפשרת טיפול בפגועי-נפש הנזקקים לתקשר עם העולם העל-טבעי בעקבות אסון או מצוקה אישית בלתי מוסברת. רוטנברג טוען אפוא, כי במובן הכללי יותר אפשרות זו לפרש פרשיות חיים או ל"שלחן" (להלחין מחדש) את תווי מנגינת עברו הכושל של האדם כדי לטוות מהם מזמור שיר חדש לעתידו לפי מפתח הפיוט הצפון בפרד"ס, הידוע על פי ראשי-התיבות פ(שט), ר(מז), ד(רש), ס(וד) - מכילה את תרומתה של מורשת התרבות היהודית לציביליזציה המערבית.