אנו שמחים להציג בפני הקוראים את הכרך העשרים ושלושה של כתב העת מסורות: מחקרים במסורות הלשון ובלשונות היהודים . כרך זה כולל תשעה מאמרים העוסקים בהיבטים מגוונים של לשונות היהודים ובמסורותיה ובמאפייניה של העברית כפי שהם משתקפים בסוגות שונות. חמישה מן המאמרים דנים בתרגומים. שניים מהם עוסקים בתרגומים של ספרי מקרא לערבית היהודית. משה בר־אשר, אשר חקר ופרסם את השרח המערבי — הלוא הוא התרגום המגרבי למקרא — דן במאמרו בתופעות של לשון נקייה ועידון בלשון "מפני סכנה" בשרח לחומשים במדבר ודברים, ומעמידנו גם על הבדלים בתרגום בין שירת דוד בספר שמואל ב, כב לשירה בתהלים מזמור יח. תמר צבי בודקת במאמרה את שאלת מוצאן של חלופות התרגום המופיעות בתפסיר רב סעדיה גאון (רס"ג) לספר שמות על פי כתב היד המעולה של התפסיר, Yevr. II C1 , האצור בספרייה בסנקט פטרבורג. נַחֵם אילן דן בתרגום לערבית יהודית, שערך ר' מכ'לוף עידאן מג'רבה במחצית המאה העשרים, לחלקו השני של החיבור "פלא יועץ" פרי עטו של ר' אליעזר פאפו (בולגריה, 1786 — 1827). מאמר מאת יפה ישראלי עוסק בתרגום פיוט נודע שחיבר ר' יהודה הלוי "ישן, אל תרדם" לארמית היהודית החדשה על פי להג העיר סקז (כורדיסתאן האיראנית). אורה (רודריג) שורצולד מעמידה בפני הקוראים השוואה בין שישה תרגומים בלאדינו לתיאור האהוב במגילת שיר השירים, פרק ה, שמקורם הן במזרח הן במערב וזמנם מן המאה השש־עשרה עד המאה העשרים. אסף בן־משה מפנה את מבטנו למגוון הלשוני של יהודי עיראק, בעומדו על ההבדלים בין הלהג הערבי־יהודי המדובר של קהילת עאנה לבין הלהג המדובר של קהילת יהודי בגדאד. במאמרה של דלית אסולין נדונה לשונם של רבנים מזרחים שהצטרפו לחסידות ברסלב, שמוצאה אשכנזי. מאמרם של אפרים חזן ורחל חיטין משיח דן בסוגה אחרת, בחליפת איגרות שכתבו חכמים זה לזה בענייני ספרים, וקדם גולדין עוסק במאמרו בשירי חידה עבריים.

רבה שמחתנו להגיש לקוראים את הכרך הכפול החדש של כתב העת מסורות , כרך כא- כב , היוצא לאור בשיתוף של המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם עם המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל. בכרך זה מתפרסמים אחד עשר מאמרים, המעידים נאמנה על מגוון הנושאים שעוסקים בהם חוקרים ותיקים וצעירים בשדה המחקר של לשונות היהודים ומסורותיהן של עדות ישראל . חמישה מן המאמרים עוסקים בתרגומים שנתגבשו בתקופות שונות , ארבעה מהם בערבית לענפיה: משה בר־אשר דן בקווים שמרניים בשרח שהילך בעל פה במגרב, ואילו שי מצא עוסק באחרון מתרגמי המקרא מחלב. אבראהים בסל בוחן את שילובם של תפסיר רס״ג ומסורת סורית בתרגום ערבי נוצרי, וזאהי עבאס דן במאפיינים מיוחדים בתרגום רס״ג לתורה. יפה ישראלי מנתחת את תרגומו של ספר יונה שנמסר בשלושה להגים שונים של הארמית היהודית ) להגי היהודים מאורמיה , סקיז ורוונדוז) . שני מאמרים נוספים עוסקים בהיבטים אחרים של הערבית היהודית בצפון אפריקה: יוסף פנטון דן בשלוש קינות היסטוריות בערבית יהודית, שתיים מאזור תאפילאלת ואחת מאלג׳יר. מור דניאל מנתח את דרכי הריבוי המשמשות בערבית היהודית של העיתונות בעיר תוניס בסוף המאה התשע עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים . שני מאמרים בכרך עוסקים בלשונות רומאניות: אורה ( רודריג) שורצולד מביאה את פירות מחקרה על ייחודה של ההגדה לפסח שנתפרסמה בסופיה באותיות קיריליות. מיכאל ריז׳יק דן במאפייני לשונם של שני מחזות באיטלקית יהודית הכתובה באותיות לטיניות . שניים מן המאמרים בכרך זה עוסקים במסורות של עדות ישראל: מור שמש מנתח את צורות הריבוי השלם של שמות העצם הסגוליים בקריאת המשנה על פי מסורת אשכנז המאוחרת. אדם בן־נון דן בזיקה שבין נוסח תימן בכתיבת התורה ובין הרמב״ם .

אנו שמחים להגיש לקוראים את הכרך הכפול יט-כ של כתב העת מסורות , המוקדש מראשית הופעתו למחקרים במסורות הלשון ובלשונות היהודים. בכרך זה מתפרסמים שנים עשר מאמרים וסקירה אחת. משקפים הם את פירות מחקריהם של שישה עשר חוקרים, שכן שלושה מן המאמרים נכתבו בשיתוף פעולה פורה של שני מחברים. חמישה מן המאמרים עוסקים בהיבטים שונים של חקר הערבית היהודית הן בימי הביניים הן בעת החדשה. משה בר־אשר עוסק במאמרו בנרדפי תרגום של מילה עברית אחת בשרח המערבי, גבריאל רוזנבאום דן בלשונם המיוחדת של הקראים במצרים, לשון המכילה מילים וביטויים עבריים ייחודיים. יוסף יובל טובי עוסק בבתי שיר ערביים ששימשו מדקדקים והוגים שכתבו בערבית היהודית בימי הביניים. נחם אילן סוקר את מילונו החדש של מ״ע פרידמן, מילון הערבית היהודית מימי הביניים (ירושלים תשע״ו), ורחל חסון מנתחת בפירוט את לשונם של שני סיפורים ערביים־יהודיים עממיים מן הגניזה. מאמרה של יהודית הנשקה מראה את השפעתה של הערבית היהודית המדוברת במגרב על לשונם העברית של העולים ממרוקו וצאצאיהם. מאמרן של יעל רשף ועינת גונן מייצג אף הוא את השפעתם של יסודות שונים על העברית המדוברת, בעוסקו בשקיעים האשכנזיים בעברית המדוברת בארץ בראשית שנות השישים.

לעונג הוא לנו להגיש לקוראים את הכרך השמונה עשר של כתב העת מסורות , היוצא לאור בשיתוף של המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם עם המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. בכרך זה מתפרסמים תשעה מאמרים וסקירה אחת. שמחים אנו לציין כי המאמרים המתפרסמים בכרך זה נכתבו הן בידי חוקרים ותיקים מראשי המדברים בתחומם הן בידי חוקרים צעירים. הגיוון הרב בכרך ניכר הן בלשונות הנידונות במאמרים, הן בנושאי המחקר שהם עוסקים בהם הן בתקופות שבהן נכתבו החיבורים שהם מושאי המחקר. משה בר־אשר דן במאמרו במרכיב הרומאני בלהג הערבי־יהודי ששימש בקצר אסוק בדורות האחרונים, ואילו חוה טורניאנסקי עוסקת במרכיב העברי ביידיש כעדות למידת השכלתם של הכותבים המשבצים אותו בחיבוריהם בעשור השני של המאה ה־18 . מיכל הלד בוחנת את תפקידו של המרכיב הספרדי־יהודי במרקמו של רומן עברי בן זמננו. אילאיל באום מנתחת במאמרה את השימוש השכיח בסיומת -אדה בספרדית היהודית ובאחיותיה. חנוך גמליאל טוען במאמרו שחלק מן הלעזים שהביא רש"י בפירושו לתורה אינם משמשים במישור המילוני אלא במישור הדקדוקי, ומתפקדים כדוגמה לקטגוריה דקדוקית. שני מאמרים בכרך עוסקים בשדה התרגום. מיכאל ריז'יק בוחן במאמרו כיצד תורגמו שמותיהם של העופות המופיעים בויקרא יא ובדברים יד לאיטלקית יהודית במאות ה־15 וה־16 . לעומתו מציג שי מצא במאמרו את מאפייניו של תרגום מודרני שלם (מתשס"ג) להגדה של פסח בערבית יהודית סורית, ומביא עדויות מפי המתרגם עצמו בעקבות מפגשיו עמו. אורה (רודריג) שורצולד משווה במאמרה בין מאפייני לשונם של שני חיבורים שנכתבו בלאדינו בידי מחבר אחד, הרב מאיר בנשת (בנבנישתי) באמצע המאה ה־16. אפרים חזן מציג במאמרו מכתב ידידות עברי ממרוקו הכולל מכתמי שיר שכל אחת מצלעותיהם (למעט סוגר אחד) עולה בגימטריה לכדי תרנ"ד = 654 , כמניין השנה שבה נכתב מכתב זה. ולבסוף, עדות אישית על מחברו של מילון עברי-יידי משנות השבעים של המאה העשרים מובאת בידי חוה טורניאנסקי, תלמידתו של מחבר המילון, מאיר ברגר, ובידי בנו, יצחק ברגר. בסקירתו את המילון הזה מציג יצחק ניבורסקי את המילון הזה גם בהשוואה למילונו העברי-יידי של מרדכי צאנין (1960). סקירתו שנכתבה יידיש תורגמה בידי משה טאובה. ישנם תקצירים באנגלית לכל המאמרים בסוף הספר.

שמחים אנו להגיש לקוראים כרך כפול חדש, כרך טז-יז של כתב העת מסורות , היוצא לאור בשיתוף של המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם עם המרכז לחקר מסורות קהילות ישראל באוניברסיטה העברית. בכרך זה מתפרסמים עשרה מאמרים פרי עטם של חוקרים ותיקים וחוקרים צעירים. מחציתם מבוססים על הרצאות שנישאו בכינוס הבין־לאומי הרביעי שלהמרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם שנערך במלאות עשרים וחמש שנים להקמת המרכז באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא הכינוס שהתקיים בתמוז תש"ע, יוני 2010 , היה "לשונות היהודים: יצירות מקוריות ויצירות מתורגמות". המאמרים המתפרסמים בכרך זה עוסקים במגוון לשונות יהודים, כשלשפות הרומאניות חלק נכבד בקרבן: שלושה מאמרים דנים בספרדית היהודית — שמואל רפאל, אנחל ברנגר אמאדור ועומר שפרן, שני מאמרים עוסקים בצרפתית היהודית — סיריל אסלנוב ודורון מודן, ומאמר אחד דן באיטלקית יהודית — מיכאל ריז'יק. המליאלם היהודית, לשון יהודית שמחקרה אך בחיתוליו, נדונה במאמרה של אופירה גמליאל, המתפרסם בכרך זה. נושא הלשונות במגע, העולה לעתים קרובות בחקר לשונות היהודים, ניכר בכמה מאמרים בכרך: מאמרה של אסתר אדמית דן בלשונות הרבות שהשפיעו על התעתיקים העבריים של הטופונימה האירופית, בדומה לכך מאמרו של דורון מודן מתאר את השפעתן של לשונות מספר על המרכיב העברי בתקנון הכתוב בלשון יהודי בורדו ובאיון. שני מאמרים בכרך דנים במסורותיה של העברית. מאמרו של משה בר־אשר עוסק בעברית הניבטת מן הכתוב על מצבות קבורה ממכנאס על פי החיבור "אבני זכרון" מאת רבי יוסף משאש, ומאמרו של אילן אלדר דן במקורותיה של מסורת ההגייה האשכנזית של העברית. ישנם תקצירים באנגלית לכל המאמרים בסוף הספר.

כולל תוכן עניינים ותקצירים באנגלית.

הג'ודזמו – הלשון הידועה גם בשמות לדינו, ספניולית, ספרדית-יהודית – היא שפה יהודית המורכבת מיסודות רומאניים, שמיים ובלקניים, אשר נוצרה בספרד בימי הביניים והתפתחה לאחר הגירוש, בעיקר באימפריה העות'מאנית. זהו ספר מקיף, ברמה אוניברסיטאית, על שפת הג'ודזמו. הוא כולל סקירה היסטורית, קטעי קריאה, תיאור הלשון, תרגילים, לוח הפעלים ומילון דו-לשוני. במבוא נסקרת התפתחות השפה והספרות שנכתבה בה מימי הביניים ועד התקופה המודרנית. קטעי הקריאה, ברמות מודרגות, נלקחו מהספרות והעיתונות בג'ודזמו שהופיעו במאתיים השנים האחרונות ומהספרות העשירה שנמסרה בעל פה – הכוללת פתגמים ואמרות, שירי עם ובלדות, סיפורים, בדיחות וחידות. הקטעים מפגישים את הקוראים עם העולם התרבותי והחברתי של דוברי השפה. תיאור הלשון כולל הסברים על המערכת הפונולוגית של הג'ודזמו, שיטות הכתיב באלף-בית העברי המסורתי ובאותיות לטיניות, וניתוח המורפולוגיה והדקדוק המוצגים בקטעי הקריאה, והוא מקנה לקוראים יסודות מוצקים בשפה. הספר מיועד ללימוד עצמי או ללימוד בקבוצה, ואינו דורש מהקוראים ידע מוקדם בשפה כלשהי פרט לעברית.

This is the first comprehensive dictionary of the Hebrew and Aramaic component of Modern Ottoman Judezmo – the traditional language of the Turkish and Balkan Sephardim, descendants of the Jews exiled from Spain in 1492. Its over 5000 entries and subentries reveal popular pronunciations of the words as well as the creative grammatical constructions, imaginative semantic innovations, and idiomatic expressions, proverbs and sayings incorporating Hebrew and Aramaic elements, which form a part of the unique Jewish subculture created by the Ottoman Sephardim. The dictionary is preceded by an overview of the Judezmo (also known as Judeo-Spanish, Ladino) language in its historical development, and an analysis of the Hebrew and Aramaic elements used by Judezmo speakers before the modern period covered by the dictionary