בשעה שבחן אוסף עשיר מאוד של מסמכי אינקוויזיציה מהמאה ה-16, שנשתמרו בגנזך בעיר אודינה באיטליה, נתקל קרלו גינצבורג בדבריו של אחד הנאשמים, ובהם טען שהעולם נוצר מריקבון: "הכל היה כאוס - כלומר אדמה, אוויר, מים ואש ביחד, ומהמסה הזאת נוצר גוש, בדיוק כמו שגבינה מתגבשת מחלב, ובתוך זה התהוו תולעים, והן היו המלאכים". דומניקו סקנדלה, הנאשם, היה טוחן מהעיר פריאולי, ומשסיים את דבריו נשרף על המוקד בהוראת האינקוויזציה לאחר שכל חייו עברו באלמוניות כמעט מוחלטת. קרלו גינצבורג הצליח לגלות פרטים רבים על האיש, על חייו באיטליה של המאה ה-16 ועל השקפותיו הדתיות. המחקר הוא בעת ובעונה אחת היסטוריה מרתקת וסיפור שובה לב - דיוקן של העימות שבין תרבות משכילה ובין תרבות עממית בשנות הרפורמציה הסוערות. הוא חושף בפרטים מלאי חיים את תקופתו ואת חייו של הטוחן יוצא הדופן מפריאולי. אחרית הדבר נכתבה ע"י יוסף קפלן מן האוניברסיטה העברית בירושלים. קרלו גינצבורג הוא מחשובי ההיסטוריונים בימינו. חיבוריו, שרבים מהם תורגמו ללשונות רבות והיו לרבי מכר, עוסקים בתופעות של רדיקליזם דתי, כישוף, תרבות עממית, איקונוגרפיה והיסטוריוגרפיה.

האדישים הוא וריאציה קיצונית של "המשולש הרומנטי", ההופך ברומן זה לפריזמה מרובת פאות. מערכת יחסים סבוכה של תשוקה, שנאה ובוז קושרת בין חמשת גיבוריו. לאו היה פעם מאהב של ליזה; עכשיו הוא מאהב של ידידתה מריה גרציה וגם זומם להשתלט על רכושה ולכבוש את בתה קארלה; מיקלה, אחיה של קארלה, השונא את לאו בגלל מזימות ההשתלטות שלו (ובגלל יחסיו עם אמו), מפלרטט מתוך עייפות עם ליזה; אותה ליזה שלאו מנסה לפתות מחדש כאשר אינו מצליח לשים יד על קארלה הצעירה. לעינינו נחשפת דרמת תשוקות בורגניות בגרסה פרועה וכמעט קרנבלית, והפלא הגדול הוא שמורביה מצליח לשלוט שליטה גמורה בכל הזימה העסיסית - ואפשר לומר הוולגרית - ולהפוך את הקרנבל לטקס התוודות טרגי וחמור סבר. האדישים הוא בראש וראשונה וידויה של חברה שלמה, דיוקן מוסרי אכזרי של הבורגנות האיטלקית הגבוהה בראשית המאה העשרים, על הליכותיה הנלוזות, ערכיה המפוקפקים ודבקותה האווילית והעיקשת בדעות קדומות. זהו הרומן הראשון של מורביה (1907-1990), אחד הסופרים האיטלקים הגדולים במאה העשרים. יצירותיו "אגוסטינו" ו"אי ציות" יצאו לאור גם הן בהוצאת כרמל.