פרופסור זאב פלק נולד בברסלאו בשנת תרפ"ג ועלה לארץ בשנת תרצ"ט. הוא החל את השכלתו המשפטית בשיעורי המשפט של ממשלת המנדט הבריטי על ארץ-ישראל (פלשתינה) בירושלים בשנת תש"ה וסיימה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בה למד גם היסטוריה של עם ישראל, תלמוד ויחסים בין לאומיים וקיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה בשנת תשי"ט. היה היועץ המשפטי של משרד הסעד ולאחר מכן של משרד הפנים. לימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים החל משנת תשי"א ונתמנה בה פרופסור חבר בשנת תש"ל. דמותו הייתה מרובת-פנים: תלמיד חכם ומלומד בעל אופקים רחבים ביותר, חוקר פורה מאוד, שפרסם ספרים ומאמרים מרובים בתחומים שונים של מדעי היהדות, לרבות תחום התמחותו העיקרי, המשפט העברי, ובה באותה עת גם איש המעשה, ער וקשוב לשאלות השעה, יוזם פתרונות הלכתיים לבעיות קשות ונוטל חלק בדיונים בין יהודים לבין נוצרים. אישיותו המגוונת של פלק משתקפת באופיו של ספר הזיכרון הזה, הנחלק לשני מדורים: מאמרים במדעי היהדות ומאמרים בשאלות השעה. המאמרים במדעי היהדות כוללים מחקרים בתחום המקרא, ספרות חז"ל והספרות הרבנית בימי הביניים, הלכה ומנהג, תולדות התפילה, ההיסטוריה של עם ישראל ומחשבת ישראל. המאמרים בשאלות השעה דנים, בין השאר, בבעיות חינוך, שיח בין-דתי, הלכה ומדינה, לאומיות ומוסר וגיור בימינו. בראש הספר מצויים שני מאמרים הדנים בתולדות חייו ובהערכת דמותו ומפעלו של פלק וכן רשימת כל פרסומיו הרבים.

בספר 'מחקרים במדעי היהדות' שלפנינו קובצו מאמרים שפרסם פרופ' אורבך במדעי היהדות במהלך חמישים וחמש השנים תרצה–תשן ואשר לא נכנסו לספר 'מעולמם של חכמים', שהמחבר הוציא לאור כשלוש שנים לפני פטירתו, וכן קצת מאמרים והרצאות שנמצאו בעיזבונו. בקובץ שלפנינו מאמרים ברוב תחומי מדעי היהדות, ובייחוד בתחומי המחקר שלהם הקדיש המחבר את רוב ימיו ובהם היה מורה דרך במשך עשרות שנים – תולדות חכמי אשכנז וצרפת וספרותם מזה, ומחקרם של מדרש האגדה ומחשבת חזל מזה. אך יש כאן גם מדורים אחרים שהיו קרובים מאוד ללבו של המחבר. אחד מהם הוא חקר תולדות יהודי פולין ועולמם הרוחני עד לחורבנם, שלו הקדיש המחבר את שנותיו האחרונות ואותו העמיד כצוואתו הרוחנית. מדור אחר הוא 'ביקורת ספרים', שראשיתו במאמר על 'תולדות האמונה הישראלית' של יחזקאל קויפמן (תרצח) וסופו – כיובל שנים לאחר מכן – במאמר על מהדורת 'מגילת המקדש' של יגאל ידין (תשמט). תחום קרוב לו הוא המדור 'אישים ושיטות במדעי היהדות': במשך חמישים שנה עקב המחבר אחר התפתחותם של מדעי היהדות וחוקריהם, ובהיותו נשיאם של הקונגרסים העולמיים למדעי היהדות סיכם, במאמריו ובנאומיו המתפרסמים כאן, את העבר, התווה דרך לעתיד ועורר להמשכיות ולתיקון. אישיותו המיוחדת של המחבר ניכרת יפה במאמריו על גדולי חכמת ישראל מאביגדור אפטוביצר (תש) ועד שאול ליברמן (תשמד), שבהם מצויים ניתוחים מדויקים של הישגי מחקר, הכוללים לעתים אף ביקורת והמתמזגים עם הבעת רגשות של ידידות כנה עם גדולי חכמת ישראל בדורו.