המדרגה השלושים ושבע

מציאות ופנטזיה משולבות בסיפורי חייהן של נשים, בנות גילים שונים, השרויות בקונפליקט עם אישיותן ועם סביבתן. משותפת לכולן היא הכמיהה לגאולה פרטית ולמשמעות שהיא מעבר למנת גורלן הארצית. כמיהה זו גוררת אותן לאשליות, שההתפכחות מהן מוליכה אותן למחוזות מסוכנים. "אני לא רוצה למות כי צר לי להיפרד ממך, ועכשיו אני יודעת שגם מעצמי צר לי להיפרד. אני הולכת לפרוץ את גדר הנפש", כותבת אם לבתה ברגע של יאוש. ואילו נערה חריגה, חולת אהב, "ילדת צל", תאמר למורתה ברגע של אושר גדול: "עכשיו, שאני יוצאת למסע, אני נחשפת לכל הקרינות". לכל אחת מגיבורות הסיפורים הללו מיתולוגיה אישית, והן נכספות, כנגד כל הסיכויים, להגיע, כביכול, אל "המדרגה השלושים ושבע" של הווייתן.