אנשי לשון וספרות עסקו הרבה בשנים האחרונות בלשונות התרבות של החברה הערבית-היהודית בימי הביניים. חיבור זה מבקש להעריך מחדש את חלקן היחסי של הלשונות שפעלו במרחב: הלא הן העברית, הארמית, הערבית והערבית-יהודית. מפגשי עֵבֶר ו עֲרָב עומד על טיבן של הלשונות הללו ונוגע גם בשאלות הקשורות לשימוש בהן במרכזי הפעילות החשובים בשירת החול ובשירת הקודש, בתרגומים וביצירה המקורית. הספר מביא סיכום עדכני של המחקר בנושא, ובחינה של טקסטים חדשים הקשורים בעניינים הללו: קטעים מתרגומי המקרא לערבית, וכן פיוטים, בקשה וקינה בערבית.

ספר דברי הימים למלכי צרפת ומלכי בית אוֹטוֹמָאן הוא כרוניקה מאת רופא יהודי ממוצא ספרדי שחי באיטליה במאה השש-עשרה. לדברי המחבר, הוא התכוון לכתוב את "רוב התלאות אשר מצאונו בארצות הגוים מיום גְלוֹת יהודה מעל אדמתו עד היום הזה", "את מלחמות מלכי הגוים אשר נלחמו בארץ יהודה וירושלם" "ואת גירושי צרפת וספרד". לפי זה, הוא התכוון לשלב את התלאות שפגעו ביהודים בגולה, ובכללן "גירושי צרפת וספרד", בהיסטוריה של העימות בין מלכי צרפת לקיסרות העות'מאנית על השלטון "בארץ יהודה וירושלים", כלומר על השלטון בארץ ישראל. למעשה זה סיפור, מאורגן לפי סדר כרונולוגי, של אירועים נבחרים מן ההיסטוריה העולמית, דומה במבנה ובתוכן למאות חיבורים שראו אור בזמנו. אלא שבמקרה זה הוא כתוב בעברית מקראית משובחת, ובתור שכזה הוא מיועד לציבור יודע שפה זו ומסוגל להבין אותו ואת הסיבה לכך שדווקא העימות בין מלכי צרפת ובין הקיסרות העות'מאנית נבחר לסמל את ההיסטוריה העולמית. החיבור יוצא לאור במהדורה ביקורתית מבוארת, יחד עם ספר עמק הבכא של אותו מחבר שרואה אף הוא אור: שניהם מהווים אספקלריה מאירה את חייו ואת תרבותו של יהודי בימי הרנסנס באיטליה. המהדיר, ראובן בונפיל, הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה בעל מוניטין בינלאומיים בתולדות היהודים בימי הרנסנס.

חדירת המרכיב הערבי ללשון העברית בת-זמננו הולכת ומתרחבת ומקיפה את כל תחומי הלשון והחברה. המילים הערביות המשולבות בעברית הן חוט השדרה של הסלֶנג הישראלי ומשמשות בו כמילות מפתח המייצגות תכונות ורגשות; הן נפוצות בשיח היומיומי, בתקשורת, בצבא, בפוליטיקה וביצירות ספרותיות. ספר זה בוחן ביסודיות את מעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל ואת המדיניות כלפיה בקרב האוכלוסייה היהודית מנקודת ראות היסטורית-סוציולינגוויסטית. הספר מתמקד בחקר אופני השאילה של המילים הערביות ובדרכי קליטתן בארץ לפני קום המדינה ולאחר מכן מנקודת ראות בלשנית. בסוף הספר יש מילון רלוונטי לעברית המעורבת.

ספר זה הוא החלק השלישי של הספר "יסודות הערבית הספרותית". הוא מהווה המשך ישיר לשני החלקים הראשונים, בנוי עליהם ומתחיל מאותה נקודה אליה הגיע התלמיד בסוף החלק השני. חלק זה שם לו למטרה להביא את התלמיד ליכולת קריאה של טקסטים מתקדמים בעיתונות הערבית ולתת בידו כלים מספיקים לקריאת טקסטים אחרים. הספר עוסק בסוגיות התחביריות להן זקוק הלומד על מנת להתמודד עם טקסטים מודרניים שהם מעבר לידיעות הפוליטיות הפשוטות. אוצר המילים מגוון, רחב ומכסה תחומים שונים מעבר לתחום הפוליטי. הוא מוביל את התלמיד, דרך לימוד הסוגיות הדקדוקיות והתחביריות, לקריאה של טקסטים מתקדמים בצורה שוטפת, מדורגת אך מהירה. לאורך כל הדרך הושם דגש על תקניות השימוש בשפה הספרותית המודרנית היום, כולל זו של אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית. שיטת הלימוד בנויה, כמו בשני החלקים הקודמים, על ההנחה שיש ללמד ערבית בערבית וזאת על מנת ליצור שטף בצורה טובה בהבעה, בע"פ ובכתב, להעמיק את המיומנות בידיעת השפה ולהטמיע את אוצר המילים הנלמד. השתדלנו להקנות מושגים מדויקים ככל האפשר בהסברים של תופעות התחביר השונות, מתוך ראיית השימוש בהן כיום. גם כאן הושם דגש על תרגול בהקשרים תחביריים, תוך הקפדה על התקניות של השפה הכתובה. מבנה הספר מאפשר לימוד מודולארי. מי שיחליט להקדים לימוד של סוגיה תחבירית כלשהי ולתרגלה בנפרד, במנותק מהטקסט של השיעורים, יוכל לעשות זאת בכל שלב ולחזור לטקסט בזמן שייראה לו.

הקובץ נִטְעֵי אִילָן מציע שלושים ושלושה מחקרים בתקופותיה ובחטיבותיה של הלשון העברית ובארמית וערבית יהודית. המחקרים בעברית כוללים עיונים בלשון המקרא, במגילות מדבר יהודה, בלשון חכמים, בענייני מסורה ובחכמת הלשון העברית בימי הביניים. כמו כן מצויים כאן בירורים במסורות הלשון ובעברית החדשה. המחקרים נכתבו בידי שלושים וחמישה מלומדים בני שלושה דורות מאוניברסיטאות בארץ ובחוץ לארץ. הקובץ יוצא לכבודו של פרופ' אילן אלדר, עם פרישתו לגמלאות מהחוג ללשון העברית באוניברסיטת חיפה. פרופ' אלדר הוא גם חבר האקדמיה ללשון העברית, ונמנה עם גדולי חוקרי העברית בדורנו. בארבעה תחומים הרים פרופ' אלדר תרומה רבת ערך לחקר הלשון העברית: (א) מחקר מסורות הלשון של יהודי אשכנז בימי הביניים, (ב) מחקר חכמת הלשון של גדולי הבלשנות העברית בימי הביניים, (ג) חקר הכוונת הלשון והמדיניות הלשונית שנעשתה ונעשית בידי מוסדות ויחידים בעברית הדשה. (ד) מחקר השלבים הראשונים בגיבוש העברית החדשה הכתובה.

הכרמל של פון מולינן הוא מלאכת תרגום, עריכה והוספת הערות ונספחים רבים לספר המונומנטלי Beiträge zur Kenntnis des Karmels מאת הגרף אברהרד פון מולינן (Graf Eberhardt von Műlinen) , חוקר ודיפלומט שוויצרי , שראה אור בלייפציג בשנת 1908 בהוצאה הידועה .Baedeker הספר הוא סקר דקדקני ומקצועי של הר הכרמל בראשית המאה העשרים והוא אבן-דרך חשובה בתולדות חקר ההר בתחומי ידע רבים: דיאלקטולוגיה ערבית, בוטניקה, זואולוגיה, גאוגרפיה כללית, גאולוגיה, אקלים, אנתרופולוגיה, דת, ארכאולוגיה, פולקלור ועוד. עד ימינו אנו לא נכתבו ספרים על הכרמל בראייה רב-תחומית מגוונת וייחודית כשלו. בספר תיאור של הכרמל וחופו מימי קדם ועד העת החדשה; מעין חתך רוחב היסטורי, לשוני, נופי, אנושי וכלכלי של חבל ארץ הררי מיוחד זה, ערב היסחפותו לגלי השינוי הכבירים של הנוף התרבותי לאחר מלחמת העולם הראשונה. יש בו תרומה רבת ערך להכרת ההר בטרם החלו בו תהליכי התיישבות, פיתוח, נטיעה וייעור, ולפני התפתחותה העצומה של חיפה. כלולים בו ערכים שלא יסולאו בפז מבחינת תיאור הנוף, המורפולוגיה, הכפרים, האוכלוסייה, אתרי העתיקות, דרכים ושבילים, מנהגים, אוצר מילים ערבי אובד ומונחים שפסו מן העולם. בשתי המפות המלוות את הספר, מפת הכרמל ומפת מרחב העיר חיפה, מצויים מאות שמות בערבית המקומית שנעלמו מן המפות בנות ימינו של כל נקיק, נחל, שלוחה, כיפה ומעיין, וכל אתר עתיקות ויישוב. השרפה הגדולה בהר הכרמל בדצמבר 2010, שגבתה קורבנות רבים, העצימה את תודעת הכרמל בציבור. ספרו של פון מולינן עשוי לספק את הצמא להכרת תולדותיו ההר ושל הנוף שנחשף בגין האש שאיכלה את היערות והצומח הטבעי. התרגום מלווה בפענוח המונחים, זיהוי האתרים הרבים, והוספת מאות הפניות למחקרים חדשים שהופיעו מאז פורסם הספר ועד ימינו. הספר מוקדש לזכרם של 44 קורבנות השרפה הנוראה שפקדה את הר הכרמל בדצמבר 2010.

המילון מכיל למעלה מאלפיים ניבי היידיש. ניבים אלה באים בליווי מקבילות (תרגומים) בעברית, אנגלית ורוסית. הן מובאות גם בנפרד בסדר אלפביתי, עם הפנייה למקור ביידיש, ועיקרון זה הופך את המילון לדו-סטרי, דו-כיווני. חלק מביטויי היידיש מלווים בהערות אטימולוגיות. מערכת רחבה של מפתחות עוזרת לקורא להתעמק ב"אנטומיה" של צירופי לשון מטפוריים אלה ביידיש. המילון יסייע לקוראי ספרות יידיש להכיר את עולמם הלשוני העשיר של מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם וסופרי יידיש אחרים, שיצירותיהם גדושים בביטויים עממיים. המילון מיועד גם לבלשנים העוסקים בפרזיולוגיה השוואתית ולמתרגמים מיידיש וליידיש.

This volume contains articles published since the beginning of the 1970s on two peripheral Semitic branches: the Semitic languages of Ethiopia and the Neo-Aramaic written standard based on the dialect spoken in Iran and in the former Soviet Union. The papers deal mainly with synchronic problems of syntax and they tend to analyze specific questions of Neo-Semitic within a perspective oriented towards structural linguistics and typology. Special attention is attached to language contacts and to the impact of the substrates and adstrates - the Cushitic languages in Ethiopia and Kurdish and Persian in the case of Neo-Aramaic - in the formation of Sprachbünde.

This study is an annotated edition and commentary of an Arabic-Old French phrase book found on the last thirteen pages of a Coptic lexicographic treatise compiled in the thirteenth century and recopied in the sixteenth century (MS. BnF Copte 53). The main value of this work is twofold: first, it is a specimen of the Crusader Old French, of which little has been preserved; and second, it provides evidence for the vernacular language of the period. In the analysis of the material, an attempt has been made to reconstruct from a diachronic-diatopic perspective the vernacular French spoken at Acre in the mid-thirteenth century. This volume will be of interest for Romance linguists and philologists, as well as historians of the Crusades and the Latin East. Arabists and historians of the late medieval Muslim Middle East of this time will also find much of use in this work.

הלשון הערבית הצחה, הכתובה – אַללֻּעַ'ה אלְפֻצְחַא – הייתה מסוף המאה התשע עשרה, בעקבות המפגש עם העולם המערבי והתחלת התגבשותו של רעיון הלאומיות הערבית, למוקד הדיון בקרב אנשי הרוח בעולם הערבי בכלל ובמצרים בפרט. בעוד שריבוי הניבים הערביים המדוברים והשוני הגדול ביניהם עמדו בסתירה לשאיפת העולם הערבי לאיחוד השורות, הלשון הערבית הכתובה – לשון הקוראן ומורשת תרבותו – הייתה המכנה המשותף של כל חלקיו. אולם לא הייתה זו לשון חיים; לאחר תקופה ארוכה של תהפוכות היסטוריות ושלטונות זרים שעצרו את התפתחותה, היא הייתה לשון מאובנת, חסרת חיים, שלא תצלח לצורכי התקופה המודרנית. הצורך באחדות הלשון מצד אחד והשאיפה למודרניזציה מצד שני הניבו פעילות מאורגנת לחידוש הערבית הכתובה ולהכשרתה ליעדיה. מאז היווסדה בשנת 1932 מובילה האקדמיה ללשון הערבית בקהיר את תהליך חידושה ופיתוחה של הלשון הערבית הכתובה והפיכתה ללשון מודרנית. האקדמיות ללשון הערבית האחרות שותפות לפעילותה. הספר התחדשות הלשון הערבית בשליחות הרעיון הלאומי במצרים מצביע על הקשר ההדוק בין התפתחות הרעיון הלאומי במצרים לבין התפתחות הלשון הערבית הכתובה החדשה, וסוקר את פעילות האקדמיה בקהיר לאור התמורות ההיסטוריות והחברתיות שהתרחשו בעולם הערבי במהלך המאה העשרים. המחקר מוכיח שהאקדמיה השיגה תוצאות הפוכות מן המטרות שהציבה לעצמה בשאלת הגבולות בין המסורת למודרנה: את מה שביקשה לתקן הנציחה ואת מה שביקשה לשמר שינתה ותיקנה. יחד עם זאת היא מילאה את יעודה והגשימה את שאיפתו של דור מייסדיה: הפיכת הלשון הערבית ללשון מודרנית המשמשת גם ערך לאומי מאחד לעמי העולם הערבי.

שלושה אירועים מחשבתיים שינו את האופי של העולם המערבי; הראשון הוא התנ"ך, שפיתח פילוסופיה לשונית, שראה את העולם כפרי שפה, אינפורמציה יקומית, שפה כבסיס מוסדות אנושיים, ערכים אנושיים, מוסר אנושי. שפה מצווה על האדם אחריות, תחזוק עולמו הלשוני. יהודים הלניסטים, השליחים כמו פאול ויוחנן גרמו למהפכה מחשבתית שנייה; מרדו באחריות זו, טענו שההשגחה נמלכה בדעתה, הקריבה את בנה ישוע לשינוי סדרי עולם, שחרור מאחריות. פאולוס ביטל את משל עץ הדעת, הבדלה בין טוב לרע. הם תקפו את כלי השפה, כאחראית למוות, לגירוש מגן - עדן, כמחמירה על - ידי חוקיה. יוחנן חיפש שפה חומלת. זה נעשה בהשפעת המחשבה היוונית הקוטבית לתנ"ך לשם שחרור מן האחריות המוסרית. לפי שליחים אלו ההשגחה הקריבה את בנה ישוע, צלבה אותו. לפנינו צליבה ראשונה של יהודי, ישוע, למען גאולת העולם מאחריות, ההבטחות של שני השליחים לא התממשו, העולם לא נגאל. מאחר שההבטחות לא התממשו, היה צורך לבטל את שארית השפה, ה'דבר' של יוחנן, שישוע התגלם בו למען לשנות סדרי עולם. גיתה ב"פאוסט", המחיז את תיאולוגיית לותר, החליט לשחרר את העולם מהשארית התנ"כית הלשונית, בבטלו את ה"דבר", את התגלמות ישוע בו. הוא ביטל את השריד האחרון של השפעת התנ"ך, הפילוסופיה הלשונית. למימוש מהפכה שלישית זו, היה צורך בצליבת מיליוני יהודים. לא הספיק לכך צליבת יהודי אחד ישוע. הצליבה הזו של יהודים באה לשם שחרור האדם מכל הסייגים המוסריים, כדי לתת חופש גמור לפאוסט ואדונו מפיסטו. השאלה, האם עדיף אדם לשוני אחראי יותר על עולמו, או נסיגה לשלב קודם בהתפתחות באבולוציה, אדם כוחני, הורס עולם? ספריה הקודמים של רבקה שכטר: מיסטיקה וקיומיות האדם האל אויב קוסמי אושוויץ כממלכת פאוסט עולם נגלה השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי מפיסטו צחק הה, הה קוסמולוגיה ושפה

ספר קורס. הלשון הסינית המודרנית היא השפה הרשמית המשותפת לכחמישית מאוכלוסיית העולם. היא מדוברת ונכתבת ברחבי סין, בטייוואן ובאזורים דוברי סינית בדרום מזרח אסיה. "דקדוק הלשון הסינית המודרנית" הוא ספר מקיף וחדשני המציג את אפיוניה המיוחדים של שפה זו. במסת המבוא על הלשון הסינית מוצגים הן עקרונות ההיגוי ותצורת המילים המהותיים לסינית המודרנית הן שיטת הכתב הסיני המשמשת ברציפות לכתיבת השפה הסינית מאז המאות האחרונות של האלף השני לפסה"נ ועד ימינו. ארבעה עשר הפרקים שבספר מתארים את טיפוסי המשפט בסינית המודרנית ואת אמצעי ההבעה המיוחדים ללשון זו, כגון אופני הבעת היידוע, דרכי מניית שמות העצם, הבעת האספקטים של הפעולה וציון הזמן והמקום. בכל אחד מפרקי הספר מובאים תבניות משפט וקטעי קריאה להדגמת נושאי הדקדוק המוצגים בו. הספר נועד לסינולוגים, לבלשנים, לחוקרי לשונות המזרח, לשוחרי תרבות סין וללומדי השפה הסינית.