ספר זה מאיר באור חדש את תולדות מעמדה של ירושלים באסלאם הקדום. קדושת העיר ניכרת כבר בקוראן המתאר כיצד האל הסיע את הנביא מוחמד בחזון הלילה מן "המסגד הקדוש" (אלמַסְגִ'ד אלחַראם) אשר במֶכּה אל "המסגד הקיצון", הלא הוא אלמַסְגִ'ד אלאַקְצַא, כלומר הר הבית בירושלים. במסעו הלילי אל מקום המקדש שחרב סימן מוחמד ליהודים בני דורו את מסלול הגאולה שכבר משה הוליך בו את בני ישראל אל ארצם המובטחת. חזון הגאולה שהקוראן פורס מעוגן בדריכות המשיחית שנוצרה באזור כולו בעקבות מאבק האיתנים המתמשך בין שתי האימפריות האדירות, ביזנטיון ופרס. מנגד מצטיירת בקוראן גם קדושתן של מֶכּה והכעבה. ספר זה מראה כיצד הקוראן מטפח את קדושתן הקדם-אסלאמית סביב דמותם של אברהם וישמעאל. התנודה בין קדושת ירושלים לקדושת מֶכּה מתרחשת בקוראן על רקע התפניות שחלו ביחסים שבין מוחמד והיהודים בערב. עם בוא ראשוני המוסלמים לארץ ישראל לאחר מות מוחמד התחדשה בתודעתם קדושתו הקוראנית של אלמַסְגִ'ד אלאַקְצַא, וספר זה מציג היבטים מרכזיים במרכיבי קדושתה המתעצמת של ירושלים ושל אלשאם (סוריה וארץ ישראל) בכלל. כמו בקוראן, גם לאחר מות מוחמד המשיכה מֶכּה להיאבק על שימור קדושתה במדינה האסלאמית. היבטים מרכזיים במאבק זה משתקפים במסורות שבהן תבניות קדושה נודדות מירושלים למֶכּה ואשר גם בהן עוסק ספר זה.

ספר התנ"ך הוא אבן הפינה של תרבות ישראל, תשתית לדתות המונותאיסטיות האחרות – הנצרות והאסלאם – ואחד היסודות האיתנים שעליהם מושתתת תרבות המערב. את הכוח המניע לראשית מעשה כתיבתו של ספר התנ"ך יש לבקש במהפכה המונותאיסטית, בבעיטה המהדהדת בעולם האלילי ובהמרתו באמונה באל אחד, בורא עולם ושליטו, שבחר בעם ישראל לעובדו ולשמור את מצוותיו. ההתנתקות מן האלילות אינה המהפכה היחידה המקופלת בין דפי הספר. התנ"ך הוא ספר "מהפכת אלוהים", ונשמע בו הד קולן של מהפכות רבות. ספר זה מונה שש-עשרה מהפכות לפחות שחולל התנ"ך: יצירת הסיפורת, תיקון השבת, כינון האופוזיציה למוסד המלוכה, הקדשת עיר האלוהים, הדמוקרטיזציה של התפילה, הביקורת המוסרית בנבואה, התפוצה העצומה ומהפכות נוספות. כל אלה הרימו תרומתן לעיצובו של התנ"ך, ביצרו את גבולותיה של אסופת ספריו והיו לאבן שואבת למאמינים, לפרשנים, לקוראים וליוצרים מדור דור, בישראל ובעמים. ספר ראשון בסדרה חדשה - ספרים משני עולם סדרה של "ספרים על ספרים": מיטב הכותבים והמומחים בתחומם תרמו לה חיבורים בהירים וקריאים על ספרים שהטביעו חותמם על האנושות- על תולדותיהם, מחבריהם וההשפעה שנודעה להם בעת הופעתם ובשנים שחלפו מאז. כל הספרים שבהם עוסקת הסדרה נחשבים ליצירות מכוננות ופורצות דרך, שאין להפריז בתרומתן העצומה לעיצובן של חברות שונות בעולם, של ההיסטוריה שלהן ושל תרבותן.

הקוראן הוא הספר הקדוש העומד בבסיסה של דת ששינתה את העולם. הוא לא חדל להיות מקור השראה והדרכה למוסלמים עד עצם היום הזה ואף עורר את סקרנותם של מלומדים יהודים ונוצרים לאורך הדורות. הקוראן מביא את דברי הקול האלוהי, קולו של אללה, הקורא אל הנביא מוחמד ודרכו אל שאר בני זמנו, ערבים, יהודים ונוצרים. הספר שלפנינו משרטט תמונת תקריב של קשת הנושאים שעליהם ניתן ללמוד מדברי האל: כיצד נגלה האל לנביא ובאיזו דרך הוא דובר אליו; כיצד הוא מנחה אותו להרחיב את קהל מאמיניו ולעמוד מול מתנגדיו; כיצד הוא מגדיר את אומת המאמינים ומהם עקרונות המוסר והאתיקה שהוא מתווה להם; מהי דמות האל ומהי דת האסלאם שהאנשים נקראים לדגול בה; מהן הדרכים המעשיות לביטוי האמונה בייחוד האל, כיצד מתנהל הפולמוס עם היהודים והנוצרים ועם עובדי האלילים, ומהי הדת האברהמית שעל האנשים לדגול בה כדי להיות מוסלמים אמיתיים. הקוראן מאיר את מעמדם של כתבי הקודש של היהודים והנוצרים, ומלמד כיצד הם מאשרים את מעמדו של מוחמד כשליח האל. יתר על כן, הקוראן מציג את הכתבים הללו כאילו הם מאששים את אשמתם של בני ישראל שמרדו בשליחי האל מאז ימיו של משה ועד ימי מוחמד, שהציע להם חזון גאולה תחת דגל האסלאם. מנגד, הקול האלוהי מציג את עקרונות המלחמה והשלום שעל המאמינים לנהוג על פיהם מול הלא מוסלמים, ומתווה דרכים נוספות לפעולה למען האל.

המאמרים המופיעים בכרך זה: אסף וישי רוזן־צבי | פרשנות המקרא בדבי ר' ישמעאל: בין הלכה לאגדה יקיר פז | קושר כתרים לאותיות: מנהג סופרים אלוהי בהקשרו ההיסטורי אבישי בר־אשר | דמיון ומציאות בחקר ראשית הקבלה: פירוש 'ספר יצירה' המיוחס לר' יצחק סגי נהור ותולדותיו בקבלה ובמחקר אריאל זינדר | הסילוק במעמד יום הכיפורים בפייטנות הספרדית: גילוי חדש ומשמעותו גדעון פרוידנטל | שלמה בן־יהושע [מימון] המקובל, 'מעשה לבנת הספיר' – מבוא ומהדורה בוריס קליינר | דירוג הטעמים המפסיקים בקריאת יהודי תימן ושאר העדות: על יחסי ההייררכייה הפרוזודית בקריאה ספרים שהתקבלו במערכת תקצירים באנגלית

עם תום הגילויים הטקסטואליים של פיוטי הגניזה ולאחר שהעיסוק הפילולוגי בהם מיצה את עצמו, הגיעה השעה לשאול שאלות מסוג אחר. הקורפוס העומד לרשותנו רחב די הצורך לדון בשאלות של מהלכים גדולים והקשרי תרבות רחבים. בין השאר דן ספר זה בשאלת היחסים בין תרבות השיר ובין תרבות הדרשה, בין העברית לארמית של התרגומים, בין חשיבה רציונלית למיסטיקה של יורדי מרכבה, בין שירת הקודש לשירת חצר ביזנטית. גם הצד החומרי נדון בפרקי הספר. בגולן נרשמו פיוטים מקומיים על גבי פפירוס, בעזה העתיק אותם בשלב מאוחר יותר פייטן, שהיה גם דיין מקומי, על גבי נייר. חלק מהפיוטים גם הגיע לפוסטאט (קהיר העתיקה) כתובים על גבי קלף מחוק, שהכתב התחתון שלו מורכב מכתבים פגניים או נוצריים. מן הקהילה שאימצה את יצירותיו של פייטן ומכאן אל מחזורי התפילה האירופיים ואל מנהגי התפילה עשו הפיוטים דרך ארוכה ומאבק הישרדות לא קטן, מארץ-ישראל ליוון ואיטליה, ומשם לאשכנז וצרפת. מבעד לכל השכבות הללו ספרנו מנסה להפליג גם אל עולם הרוח והיצירה.

כיצד ניתן להסביר את הופעתה של לאומיות דתית במדינות שעברו תהליך עמוק של חילון כמו טורקיה וישראל? מהם השורשים ההיסטוריים והדתיים של העוינות של רוסיה למערב, הנמשכת גם לאחר נפילת מסך הברזל? מדוע ההימנון האנגלי הבלתי רשמי מסתיים בתפילה לבניין ירושלים – באנגליה? הספר לאומיות וחילון פורס תמונה רחבה ומורכבת של מערכות היחסים הטעונות בין לאום ודת מכאן ובין התפתחות הלאומיות ותהליכי החילון מכאן – סוגיות שזוכות לעניין מחקרי וציבורי רב בעולם כולו. מאמרי הספר, פרי עטם של מיטב החוקרים, בוחנים מזוויות דיסציפלינריות שונות את היחס בין דת לחילון בשורה של דגמים היסטוריים בולטים: הלאומיות האמריקאית, האנגלית, הגרמנית, הטורקית, הרוסית, הפולנית והיהודית-ישראלית. השאלות העולות בספר רלוונטיות לא רק למחקר ההיסטורי והסוציולוגי, אלא גם להבנת המציאות שבה אנו חיים כיום כישראלים וכאזרחי העולם.

Written at different times and for different audiences - some for scholars of rabbinic literature, some for laymen or for scholars not necessarily Jewish - the essays gathered together in this volume nevertheless have an inner coherence. They reflect the author's lifetime interest in the history of halakhah - not as intellectual history per se, but rather a concern to identify measurable deflection in the unfolding of halakhic ideas that could point to an undetected force at work. What was it that stimulated change, and why? What happened when strong forces impinged upon halakhic observance, and both the scholarly elite and the community as a whole had to grapple with upholding observance while adapting to a new set of circumstances? Haym Soloveitchik's elegant presentation shows skilfully that the line between adaptation and deviance is a fine one, and that where a society draws that line is revelatory of both its values and its self-perception. Many of the articles presented here are well known in the field but have been updated for this publication (the major essay on pawnbroking has been expanded to half again its original size); some have been previously published only in Hebrew, and two are completely new. An Introduction highlights the key themes of the collection and explains the underlying methodology. Having these essays in a single volume will enable scholars and students to consult all the material on each theme together, while also tracing the development of ideas. The opening section of the volume is a brief description and characterization of the dramatis personae who figure in all these essays: Rashi and the Tosafists. It covers the halakhic commentaries and their authors; the creativity of Ashkenaz; and the halakhic isolation of the Ashkenazic community. The second section focuses on usury and money-lending, including the practice of pawn-broking, while the third section deals with the ban on Gentile wine and how that connected to the development of money-lending. The final section presents general conclusions in the form of four studies of the communal self-image of Ashkenaz and its attitude to deviation and change.

In this second volume of his essays on the history of halakhah, Haym Soloveitchik grapples with much-disputed topics in medieval Jewish history and takes issue with a number of reigning views. His insistence that proper understanding requires substantive, in-depth analysis of the sources leads him to a searching analysis of oft-cited halakhic texts of Ashkenaz, frequently with conclusions that differ from the current consensus. Medieval Jewish historians cannot, he argues, avoid engaging in detailed textual criticism, and texts must always be interpreted in the context of the legal culture of their time. Historians who shirk these tasks risk reinforcing a version that supports their own preconceptions, and retrojecting later notions on to an earlier age. These basic methodological points underlie every topic discussed. In Part I, devoted to the cultural origins of Ashkenaz and its lasting impact, Professor Soloveitchik questions the scholarly consensus that the roots of Ashkenaz lie deep in Palestinian soil. He challenges the widespread notion that it was immemorial custom (minhag kadmon) that primarily governed Early Ashkenaz, the culture that emerged in the Rhineland in the late tenth century and which was ended by the ravages of the First Crusade (1096). He similarly rejects the theory that it was only towards the middle of the eleventh century that the Babylonian Talmud came to be regarded as fully authoritative. On the basis of an in-depth analysis of the literature of the time, he shows that the scholars of Early Ashkenaz displayed an astonishing command of the complex corpus of the Babylonian Talmud and viewed it at all times as the touchstone of the permissible and the forbidden. The section concludes with his own radical proposal as to the source of Ashkenazi culture and the stamp it left upon the Jews of northern Europe for close to a millennium. The second part of the volume treats the issue of martyrdom as perceived and practised by Jews under Islam and Christianity. In one of the longer essays, Soloveitchik claims that Maimonides’ problematic Iggeret ha-Shemad is a work of rhetoric, not halakhah—a conclusion that has generated much criticism from other scholars, to whom he replies one by one. This is followed by a comprehensive study of kiddush ha-shem in Ashkenaz, which draws him into an analysis of whether aggadic sources were used by the Tosafists in halakhic arguments, as some historians claim; whether there was any halakhic validation of the widespread phenomenon of voluntary martyrdom; and, indeed, whether halakhic considerations played any part in such tragic life-and-death issues. The book concludes with two essays on Mishneh torah which argue that that famed code must also be viewed as a work of art which sustains, as masterpieces do, multiple conflicting interpretations.

בספר רישומים של כאב מנתחת אסתר כהן את מגוון המשמעויות שהיה לכאב הגופני בימי הביניים המאוחרים: כסמל לקדוּשה או כסימן לחטא, כעונש או כשיטת ריפוי, כאמצעי להשגת הודאה מנאשם או כדרך להבעת הזדהות עם סבלם של ישו והמרטירים. מבעד לחיבורים ולמסמכים שכתבו משפטנים, רופאים ותאולוגים, נשמעת גם ההמולה של קולות המתייסרים במכאובים. רישומים של כאב מצטרף אל שורה של מחקרים חשובים שדנו בעשורים האחרונים בהיסטוריה של הרגשות. כהן פורשת לעיני הקוראים, באופן מקורי ומעמיק, את קשת ההסברים וההצדקות שנתנו מלומדים באירופה בימי הביניים המאוחרים לרגש הסבל הגופני, הסברים – סותרים לפעמים – שעיצבו חוויה נפשית שונה מאוד מהחוויה המודרנית. בתקופה שבה דן הספר היו הכאב והסבל חלק מהותי ממארג החיים בגלל המגפות וריבוי המחלות, הרעב והמלחמות האינסופיות, השימוש בעינויים במערכת המשפט, ובעיקר בגלל המגבלות של הידע הרפואי ושל אמצעי שיכוך הכאב ואִלחושו. ואולם אחד הצדדים הייחודים לכאב בימי הביניים המאוחרים היה במשמעות החיובית שהעניקו לו: לדברי הוגים רבים בעת ההיא, הכאב מביא תועלת למידותיו הטובות של האדם. רישומים של כאב הוא אפוא ספר מפתח לכל המתעניין בהיסטוריה של אירופה בימי הביניים בכלל, ובפרט בתולדות הנצרות ובהיסטוריה של המשפט, התאולוגיה והרפואה. זו היסטוריה אינטלקטואלית-חברתית במיטבה, שדרכה משתקפים גם חיי היומיום והחיים החומריים בחברה האירופית בימי הביניים המאוחרים.

אימפריות מתנגשות בשלהי העת העתיקה מבוסס על הרצאות שנשא ההיסטוריון הנודע גלן ו' בָּאוּאֶרסוֹק במסגרת "במת ירושלים להיסטוריה על שם מנחם שטרן", מטעם החברה ההיסטורית הישראלית. בחיבור מציג באוארסוק בירור מעמיק על ההתפתחויות הפוליטיות בחצי האי ערב על סף עלייתו של האסלאם. הוא דן בצמיחת אתיופיה הנוצרית ובסכסוך עם היהודים בחצי האי ערב ומתאר את נפילת ירושלים לידי הקיסרות הסָסָנית-הפרסית בראשית המאה השביעית. בתיאור האירועים בירושלים מבליט באוארסוק את חשיבותה של תבוסת הכוחות הססניים-הפרסיים בידי הקיסרות הביזנטית, וטוען שהדבר ערער את יציבות האזור ויצר הזדמנות לעליית האסלאם ולהצלחתו הצבאית בכיבושיו במאה השביעית. בהסתמכו על קריאה מדוקדקת בטקסטים ששרדו, באוארסוק מעמיד באור חדש את היחסים המורכבים בין הכוחות הביזנטיים, האתיופיים והפרסיים לבין כוחות האסלאם המתעוררים והולכים.

הספר מסעות הנפש: גן עדן במחשבה ובדמיון בספרות הקבלה בימי הביניים עוסק בתקופה המכריעה ביותר בתולדות עיצובו של גן עדן כמקום הגמול בספרות היהודית. במרכזו ניצבות יצירות שונות שכתבו בעלי סוד לאורך ימי הביניים, ובהן יוחד הדיון במחוזות הגמול מנקודות מבט שונות: לצד תיאוריהם המוחשיים והמופשטים של מחוזות גן עדן נדונו בכתבים אלה גם תפקידיו של הגן במבני האלוהות, באסכטולוגיה של היחיד, בתורת האדם ובתורת הנפש. תולדות הפרשנות על גן עדן המקראי במחשבה הדתית בימי הביניים, ובייחוד בספרות הקבלה, נדונים בספר בראי מגמות שונות בפרשנות הקדומה למקרא; תפיסת הריבוי של מקומות הגמול בגן עדן מבוררת לאור מקורות השפעה אפשריים שהשפיעו על התפתחותה; והופעתו של הגן בתורת הנפש הקבלית נבחנת לאור שיטות תיאוסופיות בספרות הקבלה במאה השלוש-עשרה. דיון נרחב מוקדש לחיבורים שיוחדו לתיאור המבנה הארכיטקטוני של גן עדן השמימי ולמראותיהם של היכלות ארציים בגן עדן התחתון, בזיקה לשרטוט המבנים המורכבים של האלוהות. במסגרת זו נדונות בהרחבה כמה תעלומות ספרותיות הכרוכות בלב התהוותה של הספרות הקבלית הקאנונית, ובמרכזה – הופעתו של ספר הזוהר. במקביל לבירורים אלה נבחנים לאורך הספר דפוסי מחשבה מדעיים, מסורות אגדתיות ופולמוסים תיאולוגיים בספרות הדתית הכללית בת הזמן על אודות מראהו ומבנהו של גן עדן. ביחס לכל אלה מוצגים קווים של דמיון פרשני, מסורות משותפות ותשתית רעיונית קרובה, שהזינו את עיצוב גן עדן האסכטולוגי בספרות היהודית בימי הביניים בצד גלגוליהם של מקורות מן הספרות החיצונית, התלמודית והחזיונית. מחבר הספר, ד"ר אבישי בר-אשר, זכה בפרס מתנאל לספר הטוב ביותר במחשבת ישראל לשנת תשע"ט

In the postmodern, relativist world-view with its refutation of a single, objective, and ultimate truth, it has become difficult if not impossible to argue in favour of one’s own beliefs as preferable to those of others. Miriam Feldmann Kaye’s pioneering study is one of the first English-language books to address Jewish theology from a postmodern perspective, probing the question of how Jewish theology has the potential to survive the postmodern onslaught that some see as heralding the collapse of religion. Basing her arguments on both philosophical and theological scholarship, Feldmann Kaye shows how postmodernism might actually be a resource for rejuvenating religion. Her response to the conception of theology and postmodernism as competing systems of thought is based on a close critical study of Rav Shagar (Shimon Gershon Rosenberg) and Tamar Ross. Rather than advocating postmodern ideas, she analyses their writings through the lens of the most radical of continental postmodern philosophers and cultural critics in order to offer a compelling theology compatible with that world-view. Whether the reader considers postmodernism to be inherently problematic or merely inconsequential, this study demonstrates why reconsidering these preconceptions is one of the most pressing issues in contemporary Jewish thought.