בדורות קדומים עוטרו תפילות בית הכנסת בכל קהילות ישראל בפיוטים רבים, הן במועדים והן בשבתות רבות במשך השנה. כתבי היד משמרים אלפי פיוטים שרק מקצתם ידועים היום, וחלקם לא נדפס עד ימינו. בספר זה נאספו למעלה ממאתיים פיוטים אותם נהגו בני מנהגי אשכנז וצפון צרפת לומר בשבת חתן ובשבת שאירעה בה ברית מילה. עשרות פייטנים כתבו פיוטים למאורעות חגיגיים אלה. רוב הפיוטים נכתבו בידי פייטנים שהיו בני אשכנז וצרפת (בין המאה האחת עשרה והמאה הארבע עשרה), אך יש ביניהם גם פיוטים שמקורם בארץ ישראל, באיטליה ובספרד. חלק מהיצירות נכתבו לרגל השמחות המשפחתיות של הפייטנים עצמם. מלבד הסוגים הנפוצים של הפיוט האשכנזי (יוצר, אופן וזולת), מיוצגים באוסף שלפנינו סוגי פיוט רבים שאינם רגילים (מקצתם על פי דוגמאות מפיוטי ספרד) – ניכר שבשבתות שיש בהן שמחות משפחתיות רצו פייטני אשכנז וצרפת לשלב פיוטים במקומות רבים ומגוונים בסדר התפילה. ביחוד ניכרת חטיבה גדולה של פיוטים שנאמרו סביב עליית החתן לתורה בשבת חתן: פיוטי רשות לעליית החתן ולעליות השושבינים, שירים לחתן לאחר עלייתו לתורה, פיוטים סביב קריאת פסוקי פרשת ‘ואברהם זקן’ (קריאה שנוהגת בימינו לכבוד החתן בבתי כנסת של עדות המזרח, ונהגה לפנים גם באשכנז), ופיוטי ‘מי שבירך’. כמה פיוטים נכתבו בארמית. לספר צורפו גם פיוטים שנהגו לאומרם (לאו דווקא בשבת) סביב טקסי החתונה וברית המילה עצמם, וכן פיוטים שיועדו לברכת המזון של הסעודות החגיגיות שנערכו לכבוד הנישואין וברית המילה. פייטני אשכנז היו תלמידי חכמים מובהקים, והם שילבו בפיוטיהם בהרחבה גדולה דברי אגדה מספרות התלמוד והמדרש. את כינוס פיוטי שבתות השנה של קהילות אשכנז וצרפת התחיל פרופ’ יונה פרנקל זכרונו לברכה, כהמשך למהדורת מחזור אשכנז לשלושת הרגלים שהוציא לאור ולמחזורי ד”ר דניאל גולדשמידט לימים הנוראים. הכרך של פיוטי שבת חתן ושבת ברית מילה הוא הראשון בסדרה המיועדת להוציא לאור את פיוטי כל שבתות השנה שנהגו בארצות אשכנז ובצרפת. חוקר הפיוט ד”ר גבריאל וסרמן השלים את עבודת המחקר של כרך זה, הכוללת איסוף של שינויי נוסח מעשרות רבות של כתבי יד וכתיבת ביאור מפורט לפיוטים. לספר צורף גם מבוא גדול, הסוקר בין היתר את כל הפיוטים לסוגיהם, ועוקב אחר התפתחות מנהגי אמירתם בקהילות השונות במשך הדורות. אברהם פרנקל הוסיף למבוא תיאור של מנהגי החתונה וברית המילה באשכנז ובצרפת, זאת על פי ספרות המנהגים ועל פי סידורי קהילות אשכנז וצרפת.

קבץ על יד , שנתון חברת 'מקיצי נרדמים', הוא במה לפרסום טקסטים עתיקים במדעי היהדות מכתבי יד, שהיקפם קטן מספר. בכרך זה נדפסו: מתשובות רבנו יוסף מיגש מן הגניזה הקהירית; מחזורת שירי צימודים לרבי ברכיה הנקדן; "השאלה והתשובה" לרבי יהודה אבן רוקש; כתבים פילוסופיים של רבי שמריה האקריטי: ספר אמציהו, ספר המורא וראיה על הישארות הנפש; "פרי הגן" לרבי שלום בן רבי יוסף ענבי; פירושו של רבי יצחק אבוהב למידת קל וחומר; קונטרס פרק בשיר ליהושע בנבנשת: תורת שיר עברית במעבר מן הרנסנס לברוק. המהדירים של הטקסטים הללו הם: אמיר אשור, אביה אונא ברוכי, דורון פורטי, דב שוורץ, עפר אליאור, אבירם רביצקי, יוסף יהלום ונאויה קצומטה

קבץ על יד , שנתון חברת 'מקיצי נרדמים', הוא במה לפרסום טקסטים עתיקים במדעי היהדות מכתבי יד, שהיקפם קטן מספר. בכרך זה נדפסו: שני קטעי גניזה למדרש שיר השירים רבה; אלעזר בירבי קיליר: שבעתת טל נוספת; שרידים חדשים מספר הדינים של ר' יהודה הכהן; תשובות אשכנזיות בעניין 'מתנתא טמירתא'; מנחת קנאות לר' זכריה בן משה הכהן מקנדיאה; המאורעות שהתרחשו בקרים בתקופת מלכותו של שאהין גראי ח'אן – כרוניקה היסטורית מן המאה הי"ח מאת הקראי עזריה בן אליה. המהדירים של הטקסטים הללו הם: תמר קדרי, מיכאל רנד, שמחה עמנואל, עוזיאל פוקס, אלי גורפינקל, גולדה אחיעזר.

בספר 'מחקרים במדעי היהדות' שלפנינו קובצו מאמרים שפרסם פרופ' אורבך במדעי היהדות במהלך חמישים וחמש השנים תרצה–תשן ואשר לא נכנסו לספר 'מעולמם של חכמים', שהמחבר הוציא לאור כשלוש שנים לפני פטירתו, וכן קצת מאמרים והרצאות שנמצאו בעיזבונו. בקובץ שלפנינו מאמרים ברוב תחומי מדעי היהדות, ובייחוד בתחומי המחקר שלהם הקדיש המחבר את רוב ימיו ובהם היה מורה דרך במשך עשרות שנים – תולדות חכמי אשכנז וצרפת וספרותם מזה, ומחקרם של מדרש האגדה ומחשבת חזל מזה. אך יש כאן גם מדורים אחרים שהיו קרובים מאוד ללבו של המחבר. אחד מהם הוא חקר תולדות יהודי פולין ועולמם הרוחני עד לחורבנם, שלו הקדיש המחבר את שנותיו האחרונות ואותו העמיד כצוואתו הרוחנית. מדור אחר הוא 'ביקורת ספרים', שראשיתו במאמר על 'תולדות האמונה הישראלית' של יחזקאל קויפמן (תרצח) וסופו – כיובל שנים לאחר מכן – במאמר על מהדורת 'מגילת המקדש' של יגאל ידין (תשמט). תחום קרוב לו הוא המדור 'אישים ושיטות במדעי היהדות': במשך חמישים שנה עקב המחבר אחר התפתחותם של מדעי היהדות וחוקריהם, ובהיותו נשיאם של הקונגרסים העולמיים למדעי היהדות סיכם, במאמריו ובנאומיו המתפרסמים כאן, את העבר, התווה דרך לעתיד ועורר להמשכיות ולתיקון. אישיותו המיוחדת של המחבר ניכרת יפה במאמריו על גדולי חכמת ישראל מאביגדור אפטוביצר (תש) ועד שאול ליברמן (תשמד), שבהם מצויים ניתוחים מדויקים של הישגי מחקר, הכוללים לעתים אף ביקורת והמתמזגים עם הבעת רגשות של ידידות כנה עם גדולי חכמת ישראל בדורו.