ההגדה של פסח היא מן הטקסטים הידועים והנפוצים בעולם היהודי. היא נחקרה מהיבטים רבים ושונים, ואף פורשה בפירושים רבים. קטעים ממנה ידועים לכול כי הם מושרים, ואחדים מן הביטויים בה השתלבו בעברית ובלשונות יהודים אחרות.היא תורגמה ללשונות היהודים וללשונות אחרות, ואלפי מהדורות ראו אור ברחבי העולם. ספר זה מייחד את הדיבור על תרגומי ההגדה של פסח לספרדית יהודית, לשון שנהגה בשעתה בספרד שלפני הגירוש ולימים שלחה פארות וענפים לתחומי מושב יהודיים רבים באימפריה העות'מאנית, במדינות אחדות באירופה המערבית ובצפון אפריקה. בספר שלפנינו פורשת פרופ' אורה (רודריג) שורצולד את מלוא הנתונים הנוגעים לעניין זה- יריעה רחבה ומסועפת כמעט בהיקף קונקורדנציוני. את מחקרה היא ביססה על תשעה עשר נוסחים של תרגום ומן הערכים המילוניים ניבטים הבדלי התרגום שבין המסורות השונות, חלקם משקפים הבדלים פרשניים וחלקם הבדלים לשוניים ודיאלקטיים וכמובן גם הבדלי כתיב. לשני חלקי המילון, הספרדי-עברי והעברי-ספרדי היא הקדימה מבוא מאלף על בחינות שונות של אוצר מילים זה וכמובן תיארה את קורפוס ההגדות ששימשו בסיס למחקרה. פרופ' שורצולד הינה בלשנית בעלת שם במחקר העברית ומחוקרי הלאדינו המובילים בדורנו.

הספר כולל מהדורה של יצירתו הפייטנית של פייטן איטלקי בן המאה הי"א: ר' יחיאל בר אברהם, הידוע במיוחד בזכות בנו, ר' נתן בעל הערוך. בין פיוטיו אנו מוצאים סליחות רבות אך גם פיוטים מסוג הקרובה והיוצר. הפיוטים מלווים בשינויי נוסח, ביאור ומבוא מחקרי, שבו מוארת יצירתו של ר' יחיאל מזוויות שונות, תוך הבלטת צירופי לשון וביטויים המיוחדים לו.

Thorough and meticulously researched, this study is based on a comprehensive reading of philosophical arguments drawn from all the major Jewish sources, published and unpublished, from the Geonic period in the ninth century until the dawn of the Haskalah in the late eighteenth century. The core of the book is a detailed discussion of the four doctrines of Christianity whose rationality Jews thought they could definitively refute: trinity, incarnation, transubstantiation, and virgin birth. In each case, Daniel Lasker presents a succinct history of the Christian doctrine and then proceeds to a careful examination of the Jewish efforts to demonstrate its impossibility. The main text is clearly written in a non-technical manner, with the Christian doctrines and the Jewish responses both carefully explained; the notes include long quotations, in Hebrew and Arabic as well as in English, from sources that are not readily available in English. At the time of its original publication in 1977 this book was regarded as a major contribution to a relatively neglected area of medieval Jewish intellectual history; the new, wide-ranging introduction prepared for this paperback edition, which surveys and summarizes subsequent scholarship, re-establishes its position as a major work.

כרך נוסף בסדרת הפירושים המדעיים למקרא: מקרא לישראל . הכרך כולל את ספרי נחום, חבקוק וצפניה, שלושה מספרי הנביאים הנכללים בקובץ של תרי-עשר. הכרך מורכב משלושה ספרים נפרדים כשלכל ספר ספרור נפרד. ספר נחום כולל את נבואותיו של נחום הנביא שפעל בסביבות שנת 612 לפסה"נ. בנבואותיו מהדהדים מצד אחד הכיבוש האשורי של מצרים בידי אשורבניפל בשנת 663 לפסה"נ, ומצד שני כיבוש נינוה בירת אשור בשנת 612 לפסה"נ. הידיעות על מפלת אשור שהטילה אימתה על כל המזרח הקדום הביאו את נחום לכלול בנבואותיו את דברי הנחמה ליהודה: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, חגי יהודה חגיך שלמי נדריך, כי לא יוסיף עוד לעבור בָּך בליעל, כֻּלֹה נִכרָת" (נחום ב, א). המבוא והפירוש לספר נכתבו בידי פרופ' מרדכי כוגן מהאוניברסיטה העברית. פרופ' כוגן פירש את ספרי יואל ועובדיה וכותב את הפירוש לספר מלכים. חבקוק פעל מעט אחרי זמנו של נחום. הוא כבר מכיר את כוחם העולה של הכשדים מקימיה של הממלכה הבבלית החדשה העתידה להחריב את ממלכת יהודה. הוא יודע על תאוות הכיבושים שלה וגאוותה הרבה, אבל עוד איננו חוזה את הצפוי לארצו מידיה. השאלה המעסיקה את חבקוק היא הסתירה שבין צדקת האל לבין הרשע השולט בעולם: "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו" (א, יג), אלא שדבריו אינם מוסבים על הפרט כי אם על אי הצדק שבהנהגת העולם המדיני, כיצד האל מתיר את עלייתה של בבל הדורסנית. אין בדבריו שום התייחסות ליהודה, הוא מנתק את הבעייה מהתחום הפרטיקולרי ומעמידה כבעייה אוניברסלית. מקום לעצמו תופס פרק ג שהוא מזמור עצמאי שנספח לספר חבקוק וסוּוג כ"תפילה לחבקוק הנביא". צפניה מתואר בכותרת לספר כדור חמישי לחזקיהו מלך יהודה, ולפיכך אפשר לראותו כבן תקופתו של יאשיהו מלך יהודה. בנבואותיו אין רמזים למאורעות היסטוריים שלפיהן אפשר לאמת או לשלול את האמור עליו בכותרת. אבל אפשר ללמוד מהן שהיה בן ירושלים וכנראה נמנה על בני המעמדות הגבוהים שלה. גם ברור שפעל לפני חורבן יהודה. אבל הספר אינו אחיד וצמח בצורה הדרגתית. יש בספר תוספות חלקן קצרות וחלקן ארוכות, מהן מימי החורבן והגלות ומהן מתקופת שיבת-ציון. המבואות והפירושים לספרי חבקוק וצפניה נכתבו בידי עורך הסדרה, פרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שפירש גם את ספר יהושע. עד עתה ראו אור בסדרת מקרא לישראל הספרים הבאים: יהושע, שופטים, שמואל (2 כרכים), ירמיה (2 כרכים), יחזקאל (2 כרכים), יואל ועמוס, עובדיה ויונה, שיר-השירים, רות, אסתר. בדפוס ישעיה פרקים מ-סו (2 כרכים). שאר הספרים בשלבים שונים של הכנה.

פילוסופיית החיים', שרווחה בהגות הגרמנית במפנה המאה העשרים, העלתה על נס את הממד האי-רציונלי כתשתית התרבות, החברה והקיום האנושי, והייתה בסיס לביקורת פוליטית ולמרד חברתי. בה בעת התגבשה באירופה הגות ציונית שעסקה במהות יהודית, ביצירתו של 'אדם חדש' ובשלילת הגלות. הספר גנוסיס מודרני וציונות: משבר התרבות, פילוסופיית החיים והגות לאומית יהודית קושר בין שתי התופעות מתוך קריאה חדשה המדגישה את הרובד התאולוגי שבמחשבה המודרנית החילונית. חלקו הראשון של הספר דן בהגות הגרמנית במפנה המאה התשע עשרה ובשליש הראשון של המאה העשרים ומסביר מדוע ניתן לראות ב'פילוסופית החיים' גלגול מודרני של תאולוגיה גנוסטית. בחלקו השני עוקב הדיון אחר שורה של הוגים ציוניים כמו יעקב קלצקין, תיאודור לסינג, א"ד גורדון, מרטין בובר, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, גרשם שלום ואחרים, ומראה כיצד 'פילוסופיית החיים', כצורה של גנוסיס מודרני, הזינה את הטיעון הפוליטי הציוני. סביב סוגיה זו נבחנת קשת של נושאים כמו מסורת ההשכלה, חילון, והמחקר המודרני על הגנוסיס, לצד תפיסת ההיסטוריה הציונית, יחסה של ההגות הציונית לאנטישמיות, התמודדותה עם קיומה של אוכלוסייה ערבית בארץ ישראל והדחף המשיחי הפנימי שלה. ספר למתעניינים בהיסטוריה אירופאית מודרנית, בהיסטוריה יהודית, במחשבת ישראל, ובתאוריה ומחשבה פוליטית.

העוסקים בספרות האגדה ובנושאים הקרובים לה נזקקים מזה שנות דור למחקריו של פרופ' יונה פרנקל מן החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומייסדה של הגישה הספרותית במחקר המדרש והאגדה. עמיתיו, תלמידיו ותלמידי תלמידיו חברו יחדיו להקדיש לו ממחקריהם ביובלו. בספר הגיון ליונה עשרים ושלושה מאמרים המקובצים בחמישה שערים במגוון הנושאים שבעל היובל עסק בהם: יחסי האגדה וההיסטוריה, השתקפות היחסים הבין-תרבותיים בספרות חז"ל ובספרות בית שני, סוגיות העריכה של ספרות התנאים ומדרשי חז"ל, הפואטיקה של הסיפור האגדי, וכן ענייני תפילה ופיוט. נספחים לספר רשימה ביבליוגרפית של מחקרי פרופ' יונה פרנקל ומפתח למעשי החכמים שנידונו בספריו ובמאמריו. שלושת עורכי הספר הם מן המדור לאגדה ולספרות עממית בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מגדולי אנשי הרוח בעולם היהודי בעידן המודרני, נתן דעתו על סוגיות יסוד שהסעירו את עם ישראל נוכח ההשכלה, החילון והתנועה הציונית. התבטאויותיו, שנוסחו באופן פיוטי ומורכב, יצרו הד ציבורי ופרשנויות שונות וסותרות, והשפעתו על הציבוריות הישראלית הייתה ועודנה רבה מאוד. הספר ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של ההלכה במשנת הראי"ה קוק מבהיר לראשונה את מכלול כתיבתו ההגותית וההלכתית, על שלל הניגודים והמתחים המגולמים בה. בד בבד, הספר מדגים את הזיקה שבין הלכה, אגדה ונבואה. לטענת המחבר אין הלכה ללא אגדה ומאחורי כל פסיקה ניצבת הגות מנהירה. למען הבהרת טענה זו והכרת עולמו ההלכתי של הרב קוק, הקורא מובל אל מחוזות הגותו של המקיפים את עולם המחשבה הכללית ואת נבכיה הכמוסים של ספרות ישראל על כל גוניה: האגדה וההלכה, הפיוט והפסיקה, תורת הסוד ותורת הנגלה. על מצעם של אלה נחשפים עקרונות הפילוסופיה של ההלכה העומדים ביסוד פסיקתו. פסיקתו של הראי"ה קוק נוגעת בעולם הנבואה, ומתוך יומניו, המובאים בהרחבה בספר, נחשפות תחושותיו הנבואיות הקשורות לחווית השיבה לארץ ישראל, חוויה שיש לה תפקיד מרכזי בהבנת כתיבתו ההלכתית.

עמנואל לוינס (1906--1995), מגדולי הפילוסופים של זמננו, נודע מזה כארבעים שנה ברחבי תבל בשל יצירתו הייחודית היונקת הן מן המסורת הפילוסופית המערבית הן מן המקורות היהודיים-התלמודיים. מחשובי חיבוריו הפילוסופים וכתביו היהודים – "קריאות תלמודיות"- תורגמו באחרונה לעברית והם נלמדים בחוגי האקדמיה ובקהל הרחב. קובץ זה, היוצא לאור ביובל המאה הראשון להולדתו של לוינס, מעיד על התהודה שיצירתו זוכה לה בישראל. הקובץ עמנואל לוינס בירושלים: פרשנויות פילוסופיות ופרספקטיבות דתיות פורש מבט מקיף על יצירתו העשירה והמגוונת של עמנואל לוינס. המאמרים המקובצים בו, שחוברו על ידי טובי המומחים ללימודי לוינס בישראל ובחו''ל, מציגים את מכלול המִשלבים המרכיבים את יצירתו: הכתבים הפילוסופיים, הכתבים היהודיים, הקריאות התלמודיות, נושאים אקטואליים, ועמדותיו הפולמוסיות ביחס לזרמים או לאידיאולוגיות בנות זמננו (סטרוקטורליזם, פסיכואנליזה, מרקסיזם, אתנולוגיה, מדעי הדתות ועוד). 'משמעות העשייה הדתית', מאמר של עמנואל לוינס שפורסם ב-1937, מובא כאן לראשונה בתרגומו העברי. לקובץ שלושה חלקים: חלק ראשון - פילוסופיה ופנומנולוגיה; חלק שני - אתיקה ופוליטיקה; חלק שלישי - יהדות. שאלות מרכזיות הנוגעות להגותו של לוינס משמשות כקו מחבר בין המאמרים המרכיבים את המכלול: יחסו של לוינס להוסרל ולהיידגר; בעיית הסובייקטיביות; בין-סובייקטיביות ואחרוּת; השלישי, הצדק והמדינה; הציונות ומדינת ישראל; תיאולוגיה ודת; פרשנותו התלמודית של לוינס; יחסו למוסר היהודי הקלסי; תפיסתו את ההלכה; ומקומו של לוינס בפילוסופיה היהודית. המאמרים שכונסו בספר מבוססים על הרצאות בכנס בינלאומי שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים במאי 2002 והוקדש להגותו של עמנואל לוינס. אתר 100 שנה ללוינס http://www.levinas100.org/index-he.html

גיליון כפול זה מציג בפני הקורא שישה עשר מאמרים מקוריים ומגוונים העוסקים בלשונות היהודים. המאמרים הנדרשים ללשונות יהודים רבות: הערבית היהודית לניביה, הארמנית היהודית, הספרדית היהודית, היונית היהודית, הצרפתית היהודית, הפרובנסלית היהודית, האיטלקית היהודית ולשונות תורכיות של הקראים. עוד נכללו בגיליון מחקרים על התרגום לצרפתית של מערכת הזמנים בעברית המקרא, השפעה אפשרית של העברית על הגרוזית ושמותיו של אחד מטעמי המסורת הטברנית. כולל תוכן עניינים ותקצירים באנגלית.

הספר אמונות המקרא חושף ומתאר את ריבוי הפנים ומגוון האמונות והדעות בהגות המקראית. הספר דן בסוגיות יסוד של הדת המקראית כדוגמת בעיית הרע ויחסו של האל למיניות לייסורים ולמוות. במוקד הספר עומד פולמוס עם שיטתו של יחזקאל קאופמן בספרו "תולדות האמונה הישראלית". בניגוד לקויפמן שהראה את האמונה המקראית כישות אחידה השונה במובהק מאמונות העמים שסביבה, רואה קנוהל במקרא אוסף של תפיסות רעיוניות ודתיות החלוקות זו על זו. יחסן של אמונות המקרא לאמונות העמים של המזרח הקדום דיאלקטי ומורכב. קויפמן גרס כי האמונה המקראית התקבלה על דעת מרבית העם הישראלי ומשום כך הוא כינה אותה "האמונה הישראלית". לעומתו, סבור קנוהל, כי רק חלק מבני האומה הישראלית קבלו את הדת המקראית וכי קיים פער של ממש בין האמונות המקראיות ובין האמונות ונוהגי הפולחן שרווחו בקרב השכבות הרחבות של האומה הישראלית בתקופת המקרא.